א-מא! תגידי לו! – המדריך להתנהלות נכונה בזמן מריבות בין אחים

היא עצמאית ומקבלת לקוחות בקליניקה שלה בבית, הוא שכיר וחוזר הביתה בערב. מה הם כבר ביקשו מהילדים? להסתדר בעצמם כששניהם עובדים? הרי זה כך ברוב הבתים, לא? אבל זה לא כל כך מצליח. הווליום של המריבות גבוה מאוד, ובמהרה נפתחת הקליניקה של אמא בתלונות של הילדים זה על זה: "הוא לקח לי!"; "היא פירקה לי!"; "אבל הוא התחיל!"; "א-מ-א תגידי לו!"

"מצד אחד רציתי לעבוד מהבית כדי להיות קרובה לילדים, אבל אני לא יכולה לעמוד לרשותם כל הזמן. אני מקבלת אותם כשהם חוזרים מבית הספר ואוכלת איתם צהריים, אך בשעות אחר הצהריים אני עובדת. אני לא יכולה להתחיל לעבוד רק כשבעלי חוזר. אסגור את העסק מהר מאוד".

• ומה את עונה להם?

"הפתיל שלי קצר, אני לא יכולה לשמוע אותם. לפעמים אני מבקשת מהגדול שיוותר לקטנה וייתן לה מה שהיא רוצה העיקר שיהיה שקט, או שולחת את מי שצעק לחדר שלו להירגע".

שלב א' - להבין שלפעמים חשוב לריב

• לפני שנבין איך להתמודד עם המריבות בין האחים, אשאל אתכם שאלה: למה לדעתכם חשוב לריב?

'חשוב לריב?!' הם תהו, 'באנו אלייך כדי שהם יפסיקו לריב!'.

- תחשבו רגע מה הילדים לומדים בריב: הם לומדים לוותר, להתפשר, להתמודד, להתמקח, לנהל משא ומתן, לשתף פעולה, להבין את האחר ולראות את נקודת מבטו, הם לומדים על עצמם ועל הגבולות שלהם ובונים ביטחון עצמי.

כל זאת בתנאי ש... אנחנו לא מפריעים להם לעשות זאת! כלומר, בתנאי שאנחנו לא מתערבים במריבות, אלא עוזרים לילדים לפתח את המיומנויות החברתיות האלה.

שלב ב' - ללמוד מה ל-א לעשות בזמן מריבות בין אחים

לא לתפוס צד. גם אם אנחנו בטוחים שראינו מי התחיל ומי לקח למי ומי אשם, אסור לנו לתפוס צד. כי בדרך כלל אנחנו תופסים את אותו צד קבוע; והילד שמרגיש שאנחנו לטובתנו עלול לנצל את זה ולהדליק מריבה בדיוק מהסיבה הזו. אז: לא לשפוט, לא להאשים, ולא להחליט מי צודק!

לא להאשים. 'למה אתה תמיד מציק לו?'; 'למה את תמיד נוגעת לה בדברים'; (הבנתם את הניסוח? כל משפט שמתחיל ב'למה אתה תמיד... ' להוציא מהלקסיקון – זה תיוג שלילי של הילדים: זה מה שהם לומדים על עצמם דרכנו!).

לא להעניש. בוודאי לא לשלוח ילד אחד לחדר שלו. החדר של הילד זה המקום האינטימי, הרגוע והבטוח שלו. זה לא 'כלא' שאליו שולחים אותו כשהוא מתנהג לא בסדר.

שלב ג' - ללמוד איך כדאי להתנהל במריבות אחים? (או: מה כ-ן לעשות?)

פניוּת. חשוב שלפחות אחד ההורים יהיה פנוי לתהליך, קשה להתחיל בו כששני ההורים עובדים והפתיל קצר. אפשר להתחיל בסופי שבוע ובחופשות, בשעות שאנחנו איתם, על מנת להנחיל את הדרך החדשה עם סבלנות ואורח רוח.

ללמד אותם לנהל אי הסכמות. אנחנו מצפים שהם יידעו להסתדר ביניהם גם אם לא לימדנו. זה לא יקרה. בתקופה הראשונה כדאי לנו לקחת תפקיד של מגשר: לבקש בקול רגוע לשמוע כל אחד מהצדדים, ולשאול אותם איך לדעתם הם יכולים להגיע להסכמה. רק אם שאלתם והם לא יודעים - אפשר להציע דרך (למשל, אולי תעשו תור-תור?).

לעודד אותם לפתור את הבעיה בעצמם. אחרי שלימדנו אותם לנהל אי הסכמות - נגיד להם שאנחנו מאמינים בהם שהם יכולים לפתור את העניין בעצמם ושאנחנו סומכים עליהם שיסתדרו. ונתרחק (מרחק קצר).

במקרה הצורך נפריד פיזית. לדעת את הנקודה שמצריכה מעורבות שלנו, ולעשות הפרדת כוחות. אפשר לשים פיזית כל ילד בצד אחר של החדר/ הספה. אם צריך - לשבת ביניהם עד שהרוחות יירגעו. נפריד ביניהם בלי לתפוס צד. אפשר לעשות משהו יחד, ואפשר להציע שכל אחד יעשה עכשיו משהו בנפרד. ואם הם סוערים, אפשר להציע להם ללכת להירגע כל אחד בחדר שלו, אבל זכרו – לא לשלוח אותם לשם בכעס, זה לא עונש.

נפעיל תוצאות. אם הם רבו על צעצוע או על השלט של הטלוויזיה, ניקח באופן רגוע וענייני את הצעצוע/ השלט ונציע לשניהם לשחק במשחק אחר, לעשות משהו אחר, להחליף אווירה.

רוצים ליצור יחסים טובים בין הילדים ואווירה טובה בבית? ללמד אותם לנהל אי הסכמות ולפתור בעיות בעצמם? מוזמנים אליי להדרכת הורים על תקשורת מקרבת במשפחה.

חושבים שאם נעבוד על יחד בליווי צמוד שלי, תצליחו ליישם יותר טוב, אז למה אתם מחכים בואו אלי לקליניקה או אונליין ונתחיל, לחצו על התמונה שלי כאן למטה ותגיעו לפרופיל ה- care point שלי, שם תראו את היומן שלי פתוח ותזמינו פגישה.