התקפי הזעם ששברו אותי

כל הזמן מבקשת רק אותי, רק אמא אמא אמא... כשנולד הבן השני, בכל הנקה היה בורח לה פיפי והיתה מתפלשת עלי וחודרת למרחב הפרטי שלי, כל הזמן היא רוצה אותי לידה ועושה כל , שביכולתה כדי שאתייחס אליה. ברור לי שהיא רוצה אותי ויש לה אותי אבל היא רוצה דווקא כשאני עסוקה עם אחיה התינוק, איתי.

עם כל ההבנה והאמפטיה שבעולם, היה לי קשה להתמודד עם רגרסיה של ילדה בת שנתיים ותשעה חודשים. לראשונה בחייה התחילה לקחת מוצץ, דווקא עכשיו. איפה היה המוצץ הזה כשהייתי צריכה אותו כדי להרגיע אותה, כשהיתה תינוקת.

אני מפחדת ממנה...

כל הזמן בסטרס מהקרייסס הבא, מהתפרצות בכי, בריחת פיפי וקקי בכוונה על הריצפה, לאחר שנגמלה לחלוטין וכל דבר שהיא עושה כדי להשיג תשומת לב ממני.

עברה לי בראש המחשבה, מעכשיו כך זה ישאר, היא לעולם לא תדע לההתמודד עם הקנאה הזאת, הנסיונות למשוך תשומת לב והרגרסיה הפתאומית וכמובן התקפי הזעם שהם היו שיא השיאים.

התקף זעם ספציפי היה העילה להגיע להדר, מדריכת ההורים שהצילה אותנו, אבל לגמרי הצילה.

מה היה בהתקף הזעם שגרם לכם להבין שאי אפשר להמשיך כך?

היא התחילה לצרוח בקטע שהרגשתי שהיא לא רואה ולא שומעת אותי, ממש נבהלתי.

היה משהו מתגבר בהתקפי הזעם האלה שנראו לי לא הגיוניים, התחלתי לחשוב שאולי זה לא קשור בהדרכת הורים ונדרשת כאן התערבות של פסיכולוגית ילדים מול הילדה שלי.

הגעתי בחששות להדר להדרכת הורים, כל הזמן ניסיתי לתאר לה את המצב בבית וחשבתי שזה היה הכי גרוע שיש.

מה לקחת מהדרכת ההורים, איזה תובנות וכלים?

מצא חן בעיני שהדר לימדה אותי להכנס לראש של הילדה, דרכה הבנתי מה עובר לה בראש ולמדתי להבין אותה.

מהנקודה הזו יכולתי לגלות אמפתיה כלפיה, הבנתי שצריך להכיר ברגשות הפחות נעימים שלה ולתת להם מקום, כמו הכעס, העצבות, הצעקות, הקנאה וכל מה שמתלווה לזה בהתקפי הזעם שהיא חווה.

גם את ההיצמדות וחוסר הגמישות שלה בהתעקשות עלי, רק אמא כל הזמן, ממש עייפה אותי, עם הדר עבדתי על "כוח הגמישות" אצלה ולאט לאט הנוקשות וההתעקשות שחוויתי ממנה התחלפו ברוך וגמישות מחשבתית ורגשית.

רציתי להצליח להתמודד עם הקושי, בהדרכת הורים רכשתי כלים ברמת ההבנה, חידדתי ערכים באמהות שלי, כדי לדעת על מה להקפיד יותר ועל מה להבליג.

למדתי להכין אותה מראש לכל דבר שאני מתכננת לעשות איתה, הסברתי לפני כן למה אני מבקשת ומה הציפייה שלי שיקרה. ולראשונה שמעתי ממנה מה הציפייה שלה ממני. איך הדר אומרת? "תיאום ציפיות הוא רחוב דו-סטרי" : )

זה נשמע כמו תאום ציפיות מול הילדה שלי, אבל התיווך שלמדתי לעשות בכל פעם שאני צריכה ממנה שיתוף פעולה, ממש עזר לי להשיג את מה שרציתי בלי איומים ובלי עונשים ובלי לספור עד 3.

העניין של האיומים שלא מתקיימים, היה דבר שבשגרה היומית שלנו- זה פסק.

כבר אין משפטים של אם... אז...

כהורים, יש לנו אחריות לתווך לכם 'איך העולם הזה עובד'

האיומים התחלפו בתיווך שמעביר מסר של 'איך החיים האלה עובדים'. לדוגמא; "ככל שתאפשרי לי להיות בחדר לבד עם איתי ולהרדים אותו, זה אומר שיישאר  לנו יותר זמן ביחד לפני השינה שלך..."

למרות שהיא קטנה, למדתי לא להנחית עליה דברים ולא להקטין אותה או להביך אותה.

למדתי שפה חדשה

משפטים שלמדתי להגיד אחרת: ממש רשמתי לעצמי בטלפון כדי לא לשכוח.

למשל, "אצלנו במשפחה אנחנו מדברים בצורה נעימה", "אצלנו במשפחה אנחנו שומרים אחד על השני".

כמה שזה כביכול ברור מאליו שילדים מבינים שאפשר להפעיל אותנו, הם מקבלים תשומת לב גם אם היא שלילית- הבנתי כמה חשוב להדגיש את ההצלחות והדברים החיוביים. העבודה היא לראות את הילדה שלי כילדה מסוגלת ויכולה, הפועלת מתוך כוחות הטמונים בה, שמעידים על האדם שהיא ואת כל אלה להעלות אצלה למודעות.

שיניתי את השפה שלי לגמרי, התחלתי לחזק על דברים חיוביים ברמה הספציפית.

חשוב לשים זרקור על הטוב ולהאיר את מה שכבר עובד. גם אם מדובר בדבר שהוא "מובן מאליו" או באיזה רגע קטן שבו פעלה מאחד הכוחות שלה. כי ככה זה, "מה שאנחנו מתמקדים בו- גדל. ואז מגיעים הרוגע והסבלנות בהורות. רק כך אפשר לנתב את הדברים עם החיוך.

"כמה היית מתחשבת עכשיו...", "כמה עזרת לי כשהעסקת את עצמך לבד, כשהייתי עסוקה ב..."

לשים את הזרקור על תכונות אישיות ולהתמקד במה שטוב בה.

עוזרת, מתחשבת, נעימה...

שליטה בכעסים

מאוד קשה לאמא להגיב באופן מאופק, איך אפשר שלא לכעוס?

אז למדתי שאפשר לשלוט בכעס ולנרמל אותו, בעיקר עם כלים נכונים וקלים ליישם.

קבלתי כלים, שפה חדשה, ערכים מחודדים למה שמתאים לי.

הדרכת הורים היא לא תהליך של לימוד של מקרה- תגובה, אלא יותר מזכיר תהליך של קבלת רישיון נהיגה. זה תהליך של הפנמת עקרונות והבנה של הסגנון ההורי שלי ומכאן אני יכולה להמשיך ולעבוד עם העקרונות שלי ולהגיב מתוך הבנה וחיבור לאג'נדה ההורית שלי, לאירועים השונים.

למדתי לתת דוגמא אישית, כי הילדים שלנו מתבוננים בנו ולמדים מאיתנו כל הזמן.

הרוגע שלי, הגמישות המחשבתית שלי מאוד משפיעים על הילדה שלי.

ומה קבלת עם יישום ארגז הכלים החדש?

קבלתי בית רגוע, מה שרציתי שיהיה תמיד ולא היה, אהבתי את האימהות שלי והפסקתי לבקר את עצמי בכל פעם לפני השינה.

אהבתי לראות את הקשר שלנו מתחזק ונוצרת תקשורת נעימה ומחבקת.

בזכות כך, הקנאה לא נכחה ביום יום. מילדה שכל הזמן רצתה רק את אמא, היא למדה להגיד "אמא ואבא זה אותו דבר, מה שאפשר".

הפסיקה עם המוצץ, לא נצמדה רק אלי, פתאום יש גם אבא, הפסיקה לבוא אלי בלילה והשינה שלי השתפרה.

בנוסף לעידוד שיקפתי לה את הדרך שהיא עושה וכל הזמן משתפרת ומראה התנהגות בוגרת.

בכך הגברתי אצלה את הבטחון העצמי.

הרווחתי ילדה חדשה ונהדרת. עולם אחר. ויותר מיזה הרווחתי את הקשר שלנו.

גם את מרגישה כמוני, מתחילה לאבד שליטה עם הילדים? אל תהססי ותחפשי מדריכת הורים מעולה לפי המלצות קרוב אלייך, תתחילי כאן >>