רק את אמא!

"רק אבא יקלח אותי"

"רק אמא תקריא לי סיפור"

"רק אמא תכין לי שוקו"

מכירים את זה?

האם אמירות מעין אלה מעידות על כך שהילד באמת מעדיף הורה אחד על פני האחר, או שזו רק הרגשה שלנו?

ובכלל, איך פתאום קרה שהילד השתלט לנו על הבית, מנהל אותנו ומחליט מי עושה מה, ואנחנו עוד משתפים עם זה פעולה?

כדאי לדעת שתופעה זו של העדפת הורה אחד באופן קבוע נפוצה מאוד בגיל הרך. העניין הוא שאמירות כאלה של הילד עלולות להפוך עם הזמן לדפוס קבוע שהילד מעדיף הורה אחד על פני ההורה השני, עד כדי הימנעות מוחלטת משיתוף פעולה עם אחד ההורים.

מדוע לעתים ילד מעדיף את אחד ההורים?

העדפה של ילד את אחד ההורים יכולה לנבוע מסיבות שונות: הילד מתגעגע לאחד ההורים, מאחר שהוא מגיע מאוחר מהעבודה – ומהרגע שהוא מגיע הילד לא עוזב אותו, או דווקא להפך, 'מפנה לו עורף', הילד רגיל לאחד ההורים, שהוא המטפל העיקרי במהלך היום, ולכן גם כשההורה השני מגיע, הוא ממשיך מתוך הרגל להיצמד למטפל העיקרי, ייתכן גם שהילד מראה העדפה של אחד ההורים ללא שום סיבה נראית לעין. האמת היא שפחות משנה הסיבה, חשוב יותר איך אנחנו מגיבים לזה.

כיצד העדפת הורה גורמת להורה השני להרגיש?

התגובה שלנו תלויה בהרגשה שלנו. העדפת הורה עלולה לעורר תחושה קשה מאוד עבור ההורה 'הלא מועדף'. הוא עלול לחוות עלבון ודחייה מהילד האהוב שלו, שהוא לעתים מתאמץ כל כך לזכות בלבו ונדחה שוב ושוב.

חשוב לזכור שכהורים אין לנו פריבילגיה להיעלב מהילד, ולא משנה בן כמה הוא. אנחנו תמיד בתפקיד המבוגר האחראי. עלינו להבין שזוהי תופעה טבעית, אנושית, תמימה וילדית, והיא תעבור - כל עוד לא נעשה מזה דרמה. אם אנחנו נעשה מזה אישיו - זה יהיה אישיו. ואם אנחנו נעשה מזה אישיו - ההתנהגות הזו עלולה להתקבע, והילד עלול לבחור בה כאסטרטגיה וכמניפולציה רגשית.

איך כדאי להגיב במקרה של העדפה הורית

הכול תלוי באיך אנו מגיבים. פה נמצא מוקד העניין. התגובה שלנו היא זו שתקבע את המשך ההתנהגות של הילד - תעצים את ההעדפה או תמתן אותה.

יש הורים שלוקחים את זה מאוד אישי, 'מחזירים' לילד ואומרים לו: 'אתה מעליב אותי', או לחלופין כועסים עליו ואומרים לו: 'ככה? אז אני לא רוצה לדבר איתך'. יהיו הורים שלא יאמרו דבר לילד, אך בשפת הגוף ישדרו לילד כעס, עלבון או אפילו דחייה.

כאמור, זה מקום שאנחנו כהורים לא יכולים להיות בו. בין מבוגרים (קבוצת השווים שלי) אני יכול להיעלב, אבל לא ביחסים עם הילד שלי. נכון, זה מעליב, זה פוגע, אבל לא צריך לזרוק את

העלבון על הילד.

אם נראה לך שיש לך בוס קטן שמנהל אותך, את יכולה לקחת שליטה די מהר אם תהיה לך הדרכה נכונה, מוזמנת לפרופיל ה- care point שלי ולדבר עם הורים אחרים שממליצים מתוך נסיונם מולי, ואפשר לראות את היומן שלי ולתאם פגישה במהירות אפילו פגישת אונליין.  לחצי על התמונה שלי בתחתית הכתבה.

מה כדאי לעשות כאשר הילד רוצה רק הורה אחד?

קודם כל, חשוב לשבת לשיחה ביניכם, ההורים, ולהחליט שאתם משתפים פעולה בכל עניין שקשור בטיפול בילד ומהווים יחידה אחת. אתם אלה שקובעים מי יטפל, מי יכין, מי יעשה מה ומתי - ולא הילד. לעתים הילד קולט מתחת לפני השטח יחסים של תחרותיות בין ההורים, ומבין באופן לא מודע שכדאי לו 'לתפוס צד'. לכן חשוב מאוד להיות חזית אחידה ולשדר מסר אחיד.

מול הילד נאפשר גמישות, ואם מתאפשר - נקשיב לרצונו; אך אם לא מתאפשר, נניח אמא עסוקה באותו רגע ואבא פנוי להקריא לילד סיפור - אבא יאמר לילד בצורה ברורה ונחושה (ללא התנצלות ולא בקול מתרפס) שכרגע אמא עסוקה ולכן אני מקריא לך סיפור, ולהיות שלם עם זה.

חשוב שגם 'ההורה המועדף' יהיה שלם עם ההחלטה המשותפת ולא ייכנע לבכי או לצעקות של הילד ולא ימהר לבוא להחליף את ההורה השני.

במקביל, אני ממליצה לתת להורה ה'פחות מועדף' פעילויות מהנות וכפיות, כמו משחקים וסיפורים, ואת הפעולות שהילד פחות אוהב, ש'ההורה המועדף' יעשה - כמו להתקלח, לחפוף או להסתרק. כך הילד יתחיל להתקרב להורה השני ממקום טוב ולא ממקום של חובה, בסגנון 'הנה אבא הגיע, הוא יקלח אותך'.

הכי חשוב להיות רגועים, שלמים והחלטיים, ולא ליפול לפח של העלבון. כך הילד יקבל אתכם - אם לא בפעם הראשונה אז בפעם השנייה, ואם לא בפעם השנייה - אז בשלישית. היו עקביים ונחושים וזכרו את התפקיד שלכם: להתקרב לילד מהמקום הטוב.

כיצד ניתן לטפל מקצועית במקרים של הורה מועדף?

כותבת המאמר הינה יועצת משפחתית(M.A),זוגית ומדריכת הורים מתמחה בהדרכת הורים למתבגרים. אני מאמינה ש'בחיים הכל זה יחסים', ושתמיד אפשר גם אחרת. למערכות יחסים בעייתיות במשפחה ישנם השלכות כואבות על כל תחומי חיינו, גם אם לא תמיד אנו רואים את הקשר. בעבודתי אני מסייעת ברגישות ובסקרנות למשפחות לבחור, לשנות ולשפר את המציאות הקיימת ואת האווירה בבית ולנוע למצב רצוי יותר ולכונן יחסים טובים ותקשורת מקרבת במשפחה.