מזל טוב, נולד לך אח (ולך – רגשי אשמה)

היא הגיעה אליי באמצע ההריון, בטן קטנה וחמודה מבצבצת מתחת לחולצה אופנתית, מראה לי בטלפון תמונות של בתה בת הארבע וחצי, ילדה יפהפייה, לבושה במיטב השמלות. "כל כך חיכיתי להיכנס להריון נוסף, ועכשיו סוף סוף הצלחתי בשעה טובה, אז למה קשה לי כל כך?", היא דומעת. "עלמה בת יחידה, כל העולם סובב סביבה. רק מוציאה מילה, ושנינו מתייצבים לצדה, לבדוק מה היא רוצה ואיך אפשר לעזור לה. כל מה שהיא רוצה היא מקבלת. כל כך רצינו לתת לה כל מה שלנו לא היה.

ולא רק אנחנו סביבה, גם ההורים שלנו. היא נכדה בכורה משני הצדדים, הנסיכה של כל המשפחה. כל כך רציתי להיכנס להריון, ועכשיו – כשאני חושבת עליה, אני מתמלאת ייסורי מצפון. היא ממש מסכנה... עוד לא סיפרתי לה בכלל על האח או האחות שבדרך. לא יודעת איך לעשות את זה. אני רק חושבת עליה ובא לי לבכות. כל החיים שהכירה עומדים להשתנות. מה עשיתי לה?"

אחרי שנרגעה מעט ומבעד לשאריות הדמעות, ביקשתי ממנה שתיזכר למה בכלל היא רצתה עוד ילד. לקח לה כמה שניות להתחבר לסיבה האמיתית: שעלמה שלה לא תהיה לבד בעולם, לא עכשיו ולא בעתיד. רק אז עלה חיוך על פניה והיא הייתה פנויה להבין את המחשבה הקודמת שלה, ולאן היא יכלה להוביל אותה.

ברגע שאת חושבת שהילדה שלך מסכנה, הסברתי את שהתחילה להבין בעצמה, את עסוקה בפיצוי יתר. פיצוי יתר זה בור בלי תחתית. אם את עסוקה בלתת, לרצות ולפצות – הילדה תדרוש, תדרוש ותדרוש. היא תבין שזו הדרך היחידה לקבל את אמא ואבא. פיצוי יתר גורם לתחושת קיפוח (אנחנו חושבים שהילדה מסכנה ומפצים – היא חושבת "אני מסכנה" ודורשת פיצוי, וזה מעגל שלא נגמר), והתוצאה: הורים מפנקים וילדה מפונקת.

מתנה לחיים

עכשיו כשאת מחוברת לסיבה האמיתית, את יכולה לזנוח את המחשבה האוטומטית הזו, המדכאת הזו, ולבוא מלאת אנרגיה ושמחה לספר לעלמה את הבשורה המשמחת. הבת שלך לא מסכנה - היא קיבלה מתנה, את המתנה הכי גדולה של החיים!

כדי להמשיך ולחזק אותה, שאלתי אותה האם היא או בן זוגה או מי מהמכרים שלהם ילד יחיד. נכון שאותו אדם כל חייו הוא חלם על אח או אחות? היא הנהנה לאישור. כולנו מכירים ילדים יחידים. זו עוד דרך שלנו להתחבר למחשבה שאחים הם המתנה הכי טובה שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו, וזו לא קלישאה.

"אבל רגע!" היא נזכרה במשהו ופניה נפלו. "בעלי והאחים שלו בכלל לא מסתדרים! הם כל הזמן רבים, מתחרים ביניהם למי ההורים נותנים יותר, מי השיג יותר בחיים, יש להם ברוגזים ארוכים. על איזו מתנה את מדברת? אני לא יכולה להגיד לו דבר כזה".

אם מישהו מכם מרגיש שהאחים שלו הם לא מתנה – זה אולי כי ההורים שידרו ההפך, הסברתי לה. יש בתים שעושים אפליות בין הילדים, למשל נותנים כבוד רק לבן הבכור, מקדמים ילד אחד על חשבון האחים, מאמינים רק בילד אחד, שמים על הילדים תוויות, יוצרים אווירה תחרותית בבית. אולי זו הסיבה שהיחסים שלו עם האחים שלו הם לא כפי שיכלו להיות. לכם יש את המודעוּת לכך ואת היכולת לעשות את זה אחרת במשפחה שהקמתם!

ויש עוד יתרונות!

אח הוא לא רק המתנה לחיים שאתם נותנים לילדה, היא מקבלת עוד מתנות, המשכתי להציע לה מחשבות מקדמות. מעבר להר המתנות שהיא מן הסתם תקבל מסבא וסבתא ומכל הקרובים, כמובן - היא גם תלמד המון מיומנויות חיים חדשות (אם תאפשרו לה זאת).

כאשר אתם תהיו עסוקים בתינוק החדש, מה הבת שלכם תלמד? להתאפק, לחכות בסבלנות, להעסיק את עצמה, וכן, גם לעזור: להביא חיתול, מוצץ, בקבוק, צעצוע; ללטף, להצחיק ולהרגיע את התינוק. היא תלמד שהיא יכולה להיות תורמת ומועילה, ולא רק לקבל ולקחת. שהיא יכולה להיות חלק מעולם המבוגרים, וכן – לפעמים יש לה גם כוח־על כזה שבזכותה היא יכולה להרגיע את התינוק, כמה זה מעצים!

כאשר תאפשרו לה ותעודדו אותה לעשות זאת, כאשר תפרגנו לה על כל התקדמות - היא תרגיש בוגרת וגדולה ותחושת השייכות שלה במשפחה תגדל, ועימה גם העצמאות שלה והביטחון שלה בעצמה. הקשר שלה איתכם ועם האח החדש יילך ויתהדק.

ואם קשה לה?

למרות כל זאת, בשבועות הראשונים השינוי יכול להיות לא פשוט בכלל - גם אם אתם מעודדים, מאפשרים עצמאות ונותנים תפקידים. הרי אפילו לכם קשה בתקופה הראשונה עם התינוק, ואתם לא בני ארבע.

לכן, לצד כל ההעצמה והמחשבות החיוביות, חשוב מאוד להיות שם עבורה, להרגיע ולהכיל. מצד אחד, אל תזלזלו בקושי שלה "מה את בוכה? את לא תינוקת!"; ומצד שני אל תיפלו לכאב שלה (זוכרים? היא לא מסכנה!). גם אם היא אומרת "תחזירי את התינוק לבית החולים" – אל תכעסו עליה, תבינו שלא פשוט לה, תהיו שם בחיבוק ובאמפתיה: "זה בסדר שאת כועסת, אני יודעת שקשה לך", תבקשו ממנה לספר לכם מה מפריע לה, מה היא חושבת ומה היא מרגישה ומה יכול לעזור לה, ותנו לה זמן איכות אחד על אחד עם כל אחד מכם, שתרגיש שהיא לא איבדה אתכם לטובת התינוק החדש, ושאתם שם תמיד בשבילה.