הילד שלך מופנם ולא מדבר עם מבוגרים? כך תזהו חרדה חברתית

האם מדובר במשהו טבעי ומותאם גיל או משהו שמצריך אבחנה מקצועית?

האם קיים שוני בין התנהגות הילד בבית לבין התנהגותו במסגרות?

בבית הוא מתנהג רגיל, את רואה אותו פעיל, משחק חייכן, נעמד על שלו ומתמודד עם אחיו. צועק, מתלונן, מחבק, אפילו מבקש את קרבתך יותר מידי אבל מה זה משנה, את הרי נהנית מהמגע ותשומת הלב שלו.

בגן לעומת זאת, את לא ממש רואה אותו, אבל תמיד בפרידות בוקר הוא נראה לך ביישן, אבל זה שגרתי כי כך היה מאז ומתמיד. זה האופי שלו בטבעי. ברור שבבית הוא יותר פעלתן מאשר בגן.

הרבה ילדים ביישנים ומתחבאים מאחורי אמא במפגש חברתי, כשבאות חברות אלייך או בארוע משפחתי שיש המון אנשים.

הם מעדיפים לא להיישיר מבט בעיניים ולהתבודד עם עצמם, מחזיקים בך ומתרפקים עלייך שתחביאי אותם.

זה נראה חמוד ולך אפילו נעים שהם אוהבים, מתכרבלים ודבוקים אלייך.

האם הוא מגיב בהיסטריה כשאתם לא בסביבה?

תשימי לב מה קורה כשאת לא שם, נעלמת לו מהעין- אם הוא בוכה בהסטריה כאילו לקחו לו את אמא.. צריך לנסות להבין האם זה רק חרדת נטישה נורמלית לגיל או שזה משהו מעבר לכך..

ומה קורה כשהגננת פונה אליו. איך הוא מגיב? הוא מדבר איתה בחופשיות או רק סביב צורך משמעותי?

לפעמים בא לך רק לתצפת, להיות זבוב על הקיר בגן ולראות איך הוא מתפקד, עם מי הוא משחק, האם הוא משתתף בשיחה במפגשים, כי כשאת שואלת אותו 'איך היה בגן?' הוא עונה בקביעות: 'כיף!'

מה עושים עם התשובה הזאת? איך מדובבים ילדים וגורמים להם לענות בקצת יותר פרוט רק כדי שנהיה יותר שקטים.

אפשר לשאול על משהו ספציפי כמו האם הרכבת פאזל היום? מי עזר לך? על מה דיברה הגננת במפגש בוקר? היא הזכירה איזה יום היום?

ואם את לא מצליחה לדובב, תנסי לדבר עם הגננת ולהבין האם מדובר בילד ביישן ומופנם או שזה קצת מעבר לזה.

בטוח שיש לו חברים בני גילו ואיתם הוא מסתדר נהדר, מדבר ומשחק, אולי אפילו מנהיג אותם. אבל כשבאה דמות מבוגרת ממנו בגובה ובגיל- האם הוא עדיין חופשי וטבעי?

נניח שמגיעה אשת צוות חיצונית להפעלה בגן, הוא משתתף? יכול להיות שהוא ביישן אולי מופנם אבל יכול להיות שהוא קצת מפחד. מפחד מאנשים שגדולים ממנו, ומרגיש מאויים.

אז איך אדע אם ילדי סובל מהפרעת חרדה?

אל תסיקי מסקנות לבדך, גשי לאבחון, להסתכלות של אנשי מקצוע ותוכלי לתת מענה לפני שמתחילה חרדה חברתית, תמצאי בקלות מטפלים מעולים ומומלצים ב- care point שנועד בדיוק למטרה הזו ומחבר אותך להורים שכבר עברו את השלב הזה בזכות אנשי מקצוע מעולים.

האם ישנם סימנים פיזיים לחרדה?

הגוף קשה ומוחזק והשרירים מכווצים, המבט לא ממוקד ובטח שלא מביטים בעיניים.

לעיתים הם נושמים באופן מתגבר, הדופק עולה

יכול להיות שישתתקו מרוב פחד או אולי יבכו בכי אמיתי עם דמעות, יפחיתו אכילה באופן משמעותי.

כבר לא בטוח שזה ביישנות שתלויה בגיל.

ההבדל בין הבית לבין המסגרות החיצוניות יכול להיות תהומי עד כדי כך שאת אפילו לא מודעת שעלולה להיות בעיה.

בבית הוא פיקס, מרגיש בנוח בסביבה הטבעית, אבל בחוץ- הוא מפוחד ולא מדבר.

אז איך נדע? איך נזהה סימני חרדה?

תהי ערנית למה שקורה איתו בגן, בחברת ילדים, בחברת הצוות.

כל הזמן תשאלי האם הוא משתתף במה וכמה.

האם הוא מסכים ללכת לחברים בלעדייך? זה סימן מעולה. כי גם שם יש הורה מבוגר שהוא נאלץ להתמודד איתו וכנראה עושה זאת בהצלחה.

ואם הוא לא זז מימך לרגע גם בבית, נניח שאת יורדת רגע לאוטו והוא בא איתך, עוזב הכל באותה שניה ומצטרף- מה זה אומר? שהוא לא רוצה לאבד קשר עין איתך.

הוא זקוק לנוכחות שלך כדי שתשמור עליו.

האם הילד פועל בתבניות קבועות?

ילדים שנמצאים בפחדים פועלים בתבניות קבועות, כל דבר אצלם זה טקס וזה עוזר להם בהתמודדות, מה קורה בדיוק שלב אחר שלב, מסדר להם בראש את הפעולות. ואם משהו נעשה הפוך

ממה שהם רגילים באופן קבוע- הם פורצים בסערת רגשות לא מוסברת.

קשה להבין למה תמיד אוכלים ארוחת בוקר ורק אחכ מצצחים שיניים, ואם פעם תגידי  לו 'בוא לצחצח' לפני האוכל- הוא יתקוף אותך על זה כאילו הרסת לו את היום. ומה לגבי סדר הפעולות לפני שהוא מתקלח, אם תשני משהו קטן והוא יברח ויתמרד כי זה לא נעשה לפי המחשבה שלו שמקובעת בתבניות.

החשיבה בתבניות יכולה להיות אפילו נוקשות חשיבתית, מסדרת את הכל בקבעונות. זה גם סימן שצריך לשם לב אליו בבית, כי מסמן את הסבירות לחרדות.

אז מה עושים ואיך מתמודדים עם הפרעות חרדה אצל ילדים?

רצוי לפנות לאיש מקצוע שמבין בחרדות ילדים, חרדה חברתית מאוד נפוצה וחשוב לתת לה מענה עכשיו לפני שכבר יהיה יותר מידי מקובע. טיפול רגשי נותן מענה ויש הרבה אפשרויות להגיע לליבו, תבדקי במטפלים המעולים של care point והכי חשוב דברי עם הממליצות האימהות האחרות שילדיהם עוברים משהו דומה וכבר מטופלים אצל מישהי מוסמכת והן יכולות להראות לך את האור ולכוון אותך בדיוק למי שעזרה לילד שלהן ולהמשיך בלי החרדות.