כתבות מומלצות עבורך
התקפי זעם אצל ילדים -איך מתמודדים איתם?
הילד בן השלוש יושב על השטיח בסלון ומשחק ואת אומרת לו שצריך לסיים וללכת להתקלח. הילד מתנגד ורוצה להמשיך לשחק, את ניגשת אליו ואומרת לו: "חמודי אין מה לעשות כבר מאוחר", את מתחילה לאסוף את המשחקים והילד בוכה, צועק, משתטח על הרצפה, רוקע ברגליים ומשתולל....
מוכר לכם?
התקפי זעם הם תופעה שכיחה אצל פעוטות, ילדים צעירים, מתבגרים ואף אצל מבוגרים.
כבר מגיל שנתיים שנקרא גם "גיל שנתיים הנורא", או "גיל ההתבגרות הראשון" הילדים מתחילים לגלות את עצמאותם ומתעקשים לעשות דברים בעצמם ולהחליט בעצמם.
התקף זעם נובע ברוב המקרים ממקור רגשי כמו תסכול או תחושת חרדה, חוסר ביטחון, חוסר אונים, ואצל ילדים קטנים יכול לנבוע גם מעייפות או רעב. הרבה פעמים התקף הזעם מתחיל לגמרי "במקרה", ואז הכל תלוי בתגובה שלנו. במידה ונכנענו לדרישותיו של הילד,הוא לומד שהתנהגות זאת "משתלמת" לו וכך הוא משיג את מה שהוא רוצה ומאמץ לעצמו אסטרטגיה זאת גם בפעם הבאה.
בעת התקף הזעם ישנה הצפה רגשית אצל הילד שהוא לא יודע כיצד להתמודד איתה (ולהגיון אין שום מקום) ואנחנו ההורים צריכים לעזור לו להתגבר עליה.
3 טעויות נפוצות בזמן התקף זעם:
1.מאבק – ההורים נאבקים בחזרה בילד, מגיבים בעצמה צועקים עליו- מנסים להשקיטו ולומר לו: "שקט- זה לא מקובל עליי", "ככה לא מתנהגים" ,לפעמים מתחילים האשמות בין ההורים כגון: "הוא בדיוק כמוך-עקשן" וכו'
2.כניעה וויתור- הרבה פעמים בזמן התקף הזעם ההורים לא פנויים ועסוקים במשהו אחר ורוצים שקט או לחילופין נמצאים במקום ציבורי ולא נעים להם מאנשים אחרים. ואז הם נכנעים ומוותרים לדרישותיו של הילד רק שיפסיק. "טוב,טוב בסדר אתן לך" "טוב, אבל זו הפעם האחרונה" וכו'
3.התעלמות מהילד -שבסופה מגיעה התנצלות- הורים מתעלמים מהילד לחלוטין (כאילו היה סיר לחץ –נותנים לו להוציא את כל האדים ואז חושבים שיוכלו לפתוח אותו בשקט). כשהורים מתעלמים לגמרי מהילד- הם גורמים להחרפת ההתקף- לילד יש הרבה כח ו"אוויר" והם לא מפסיקים עד שההורים יוצאים מהכלים ומתעצבנים (חוזרים לטעות מס' 1) ומגיבים בלי פרופורציות (מאחר והתאפקו שלא להגיב והתעלמו). ואז, ההורים שהגיבו בצורה לא נאותה חשים נקיפות מצפון על כך שהתפרצו ומתנצלים ומבקשים סליחה מהילד,מתרפסים ואף משחדים-"סליחה חמוד שלי לא התכוונתי" "נשיקה", "רוצה ארטיק?" וכו'
גם אצלכם זה ככה? אפשר לעבוד יחד על התגובות שלכם כדי למנוע התקפים זעם או להפחיתם למינימום זמן ותדירות, תוכלו לראות את היומן שלי בפרופיל ה- care point שלי בהקלקה על התמונה בתחתית.
אז מה כן עושים?
במקרה של התקף זעם אצל ילדים קטנים על ההורה לרדת לגובה הילד (בגובה העיניים) ולחבק אותו מאחור באסרטיביות (חיבוק דב). חיבוק זה נותן לילד תחושה של מוגנות וביטחון –עצם החיבוק יוצר סוג של גבול עבור עצמו בו הוא מתכרבל עד שהוא נרגע. הכי חשוב במקרה של התקף זעם הילד צריך להרגיש שההורה שלו לא מתמוטט. הילד באמת רוצה להמשיך לשחק או באמת רוצה עוד סוכריה ואם ההורה מחליט עם עצמו שלא ועושה את זה בתקיפות וגם באדיבות-זה נפלא.
מאוחר יותר כשהילד רגוע חשוב לעזור לו לתמלל את מה שהוא חווה – לבוא אליו ולהגיד לו :"אני יודעת חמודי שקודם היה לך קשה וכעסת והתרגזת אבל כשאנחנו כועסים אנחנו צריכים להגיד מה מפריע לנו ולא להשתולל". במשפט זה בעצם נתנו שם להרגשה שלו(כעס) שהוא לא ידע לבטא במילים אלא רק במעשים וזה כשלעצמו מאוד מרגיע. במקביל "לתפוס" אותו בסיטואציות שהוא מתגבר על התנהגות לא רצויה ולהאיר אותה ולחזק אותו, כך הילד יבין שאנחנו איתו כשהוא לומד איפוק ושליטה עצמית.
אכן התמודדות עם התקף זעם של ילד הוא אירוע לא פשוט ואף קשה אך בנחישות ובעקביות של ההורים יחד עם רגישות ואמפתיה -זה בהחלט אפשרי.