פליידייטס זה כאן

חשוב לנו שהילדים שלנו יהיו חברותיים – אם אפשר אפילו מלכי הכיתה. שיהיו מובילים ולא נגררים, ובעיקר – שכולם יאהבו אותם כמונו. הורים רבים מגיעים לקליניקה עם דילמות בנושאים חברתיים, הנה כמה מהן.

1. לא משחררת

"בת החמש שלי רוצה להתארח אצל חברות, אך כשאנחנו מגיעים אל החברה היא אוחזת לי ברגל ולא מסכימה שאלך. זה מטריף אותי, היא כבר גדולה".

ברור שהנוכחות שלך מקנה לילדה ביטחון בבית זר, ועם זאת ההיאחזות הזו שלה בך היא סוג של התנהגות מפריעה - מפריעה קודם כל לילדה ליצור חברויות, וגם ליחסים ביניכן אם היא גורמת לכעסים.

כדי לאפשר לה להתנהל בביטחון, עשי זאת בהדרגה. קודם כל שוחחי איתה לפני שהולכים לחברה. לא באיומים בסגנון "אם לא תישארי – נלך הביתה!", אלא עם אמפתיה ותמיכה, כאשר את מבינה שכל מה שהיא זקוקה לו זה ביטחון בעצמה: "אני סומכת עלייך שגם אם אצא לכמה דקות מהבית של החברה, תוכלי להמשיך לשחק איתה".

תפני לך את אחר הצהריים בידיעה שאת הולכת להישאר איתה אצל החברה, והתהליך ייעשה בהדרגה. תתאמי עם אמא שנוח לך איתה. כדי שהילדה לא תהיה לחוצה על מתי את הולכת, תאמרי לה שאת יושבת עם האמא לקפה, והיא יכולה לשחק עם החברה שלה. כעבור זמן מה אמרי לבתך (אל תברחי!) שאת יוצאת רק לכמה דקות, ומייד חוזרת, ועמדי במילה שלך. אחרי שחזרת עודדי את הילדה כמה היא בוגרת ועצמאית שנשארה לבד. כך בכל פעם, בסבלנות רבה ועם הרבה עידוד, ובלי להלחיץ אותה ואת עצמך, תצאי לפרקי זמן ארוכים יותר.

מוכר לך שהילד/ה שלך לא משחררים אותך ונתקעים על הידיים או על הברכיים, זו תופעה נפוצה אצל הביישנים, אם את רוצה הכוונה כיצד 'לפתוח' אותם מבלי לנזוף או לתת להם להרגיש 'אשמים' שהם לא עומדים בציפיות- בואי אלי ואלווה אותך בדרך החשובה הזאת של הקניית כישורים חברתיים בקרב ילדים. כנסי לפרופיל ה- care point שלי ותמצאי שם את היומן שלי

2. מרצה את החברים

"בן השבע שלנו אוהב לארח ולהתארח, אך שמתי לב שהוא תמיד מאפשר לחבר להחליט באיזה משחק משחקים ומוותר לו כשהוא מבקש. איך לעזור לו לבנות ביטחון ולעמוד על שלו?"

ילד מרצה הוא ילד שכולם מרוצים ממנו, וזה רווח אדיר עבורו. ילדים רוצים להיות בקרבתו, והאמת שגם לנו ההורים ההתנהגות הזו מאוד נוחה, ואנחנו נוטים לעודד אותה. ילד מרצה לומד שזו הדרך שאוהבים אותו. ועם זאת חשוב ללמד אותו דרכים נוספות, ושגם אם הוא מחליט עדיין יאהבו אותו.

מאחר שזו בדרך כלל תכונה שבאה לידי ביטוי גם בבית, התחילו ללמד אותו לעמוד על רצונותיו מולכם. בכל פעם שהוא מבקש שאתם תבחרו, בקשו לשמוע את דעתו: שהוא יחליט באיזה משחק לשחק, איזה סיפור להקריא, מה לאכול לארוחת ערב.

מול החברים: הסבירו לו שכמו שהוא אוהב את החברים כשהם מחליטים, כך הם ימשיכו לאהוב אותו כשהוא בוחר. שחברות זה הדדי, ושעושים תור-תור. התחילו בלהפגיש אותו עם חברים פחות דומיננטיים או צעירים יותר שיחווה את תחושת ההחלטה כחוויה טובה, וכאשר האינטראקציה מתרחשת אצלכם בבית, נסו לתווך בעדינות. נכון שלריצוי יש הרבה יתרונות - אך גם חסרונות, וכדאי להקנות דרכים נוספות.

3. רוצה רק לארח

"בן השש שלי מסרב להתארח אצל חברים, ומוכן רק לארח אצלנו. לדעתי חשוב שתהיה הדדיות, מה דעתך?"

הבית הוא המקום הכי בטוח עבור הילד, עם הצעצועים והחפצים שלו, ובו תחושת הביטחון והשליטה גדולה יותר. אם יש לך ילד שחשוב לו שהדברים יקרו בדרך שלו, סביר להניח שגם ביחסים עם חברים זה יהיה כך, והוא יעדיף שהמפגשים יתרחשו בטריטוריה שלו.

קודם כל, לעודד אותו על יכולות האירוח שלו ("אתה חבר טוב", "אתה נדיב", "אירחת יפה"), ועם זאת, להראות שאפשר גם וגם: לפעמים תורך להחליט, ולפעמים תור החבר. לשים לב לאינטראקציות בין הילדים ולראות אם הילד שלך מוביל ומחליט כל הזמן, או גם מאפשר לחבר לבחור באיזה משחק ישחקו, ונותן לו את התור.

אם הילד שלך כל הזמן מחליט ושולט, אפשר להתערב בעדינות ולתווך בין הילדים ("אולי שעמית עכשיו יחליט באיזה משחק תשחקו?") על מנת לאפשר לבנך להרחיב את אפשרויות ההתנהלות שלו ביחסים. כאשר הילד ייפתח לאפשרויות חדשות, הוא יוכל להיפתח גם לאפשרות של להתארח בבית אחר שבו יש לו פחות שליטה, ועדיין להרגיש טוב.

4. זה שלי!

"כשבן הארבע שלי מארח חבר, קורה הרבה שהוא לא מוכן לחלוק בצעצועים. אני מזהירה אותו שחברים לא ירצו לבוא, אבל הוא בשלו. מה עושים? ממש לא נעים"

גם אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לאנשים נדיבים, לא בטוח שאם חבר יבקש להשאיל את המכונית שלנו נסכים כל כך מהר. כלומר גם אנחנו כמבוגרים מחליטים איזו נתינה קל לנו לתת (כוס סוכר, להשאיל ספר) ואיזו פחות, נכון? כך גם הילדים. אולי הוא לא רוצה שהחברים ישחקו במשאית החדשה?

לכן נעשה תיאום ציפיות לפני שהחבר מגיע: "הזמנת את עידו היום ואני בטוחה שיהיה לכם כיף. במה תרצו לשחק? (אפשר להציע: לגו? קוביות?) יש משהו שלא תרצה לחלוק איתו? שמתי לב שבפעם הקודמת שהוא הגיע היה לך קשה לתת לו לשחק בכבאית. אולי נשים אותה בארון, כך שתהיה בטוח שאף אחד לא ייגע בה, מה דעתך?" לא לשכוח לעודד אותו על הצעצועים שהוא שיתף, על כך שהוא חבר טוב ומארח יפה, ולהעצים אותו לקראת המפגש ואחריו. להיות בסביבה כדי לתווך אם יש מחלוקת, ואז להציע משחק אחר או לעשות הפסקת יצירה או שתייה כדי להחליף אווירה במקרה הצורך.

***

יש לכם שאלות נוספות על יחסי חברות בין הילדים? אתם לא מחזיקים מעצמכם חברותיים במיוחד, והייתם רוצים ללמד את הילד שלכם מיומנות שמאתגרת אתכם? הילדה נצמדת רק לחברה  אחת? הילד לא מצליח להתחבר עם ילדים קבועים? מוזמנים להדרכה ממוקדת בנושא בקליניקה שלי בצורן (או בזום).