“רק רצינו שקט” אמרו הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז

פגשנו לראיון את אתי גלזר טויסטר, מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר ומתמחה בקשב וריכוז ויועצת זוגית.

אתי מספרת שהגיעו אליה זוג הורים בשנות ה- 40 עם 3 ילדים: בת 9, בת 7 ובן 4. מתוכם שניים אובחנו עם קשיי קשב וריכוז.

מאיפה התחלתם?

בתחילת התהליך ההורים היו חסרי אונים, סיפרו שכל היום מריבות וצעקות בבית, כל פעולה מבקשים אלף פעם שיעשו ולא קורה עד שהטונים עולים ומתחילים איומים ועונשים שמידי פעם אפילו מתקיימים.

האמא סיפרה לי על סיטואציה שהבנות רבות ביניהן על כלום והקטנה מתחילה לצרוח ולצעוק, זורקת חפצים, ומכה בכיסא בחוזקה, יוצאת מגדרה ומתפרצת כאילו הדבר הכי נורא כבר קרה. כל דבר הכי קטן יכול להקפיץ אותן. הכי גרוע שאחת מדביקה את השניה בהתפרצות שלה ויש לנו שתי 'משוגעות' שיוצאות משליטה בחדר אחד- מפחיד!

האבא מספר שהם נותנים להן את הנשמה, עושים את הכל בשבילן, אפס עצמאות. לא מתלבשות לבד, לא מכינות תיק לבית הספר לבד, הסבתא אפילו מאכילה אותן עם כפית. לא תאמינו אבל בת ה- 7 עדיין דורשת שינגבו לה.

שני ההורים כל הזמן נעו בסימני שאלה בין מקרים שנובעים בגלל קשיי קשב וריכוז ובין מקרים שהם פירשו שנובעים מעצלנות וחינוך לקוי. שמוביל לחוסר מוטיבציה ואכפתיות של הבנות. הם לא ידעו מתי לוותר ולהרפות ומתי לעמוד על שלהם, אז פשוט נתנו להן את הכל.

כיף לראות שההורים דווקא מאוחדים ונמצאים באותה סירה ומבינים זה את זו. ההורים אמנם לא מאובחנים, אבל יש סיכוי טוב שגם הם בקשיי קשב וריכוז כי אחרי הכל הסטטיסטיקות מדברות על 80% תורשתי. המצחיק הוא שכל אחד מההורים מאשים בצחוק שזה הגיע מהצד השני.

אז איך מקבלים לקליניקה כזו משפחה?

מפגש ראשון מתמקד בהיכרות, ההורים מוציאים קיטור ורק מספרים על מיקרים.

ובתוך כל המילים אנחנו בודקים אם יש ביננו כימיה שהיא הבסיס לשיתוף פעולה.

כל התהליך הוא 8 מפגשים, אז אני מובילה אותו בצורה מובנית של הכרות וסימון מטרות.

גם תוך כדי התהליך אנחנו בקשר יומיומי בטלפון כי אין סיכוי שהם יזכרו או יכתבו לי מה עובר עליהם בין המפגשים. עד המפגש הפיזי זה כבר נשכח או נערם תחת המון מקרים שנוספו מעל.

בקליניקה אני שואלת אותם מה הם רוצים שיקרה בסוף התהליך, מה התחושות שהם רוצים להרגיש, ברור שכמו כולם הם רצו 'כלים' להתמודד עם ה'דבר הזה שנפל עליהם'.

תאום ציפיות

המטרות שהם הציבו היו שקט בראש ובבית, שיתוף פעולה ללא צעקות. אפילו לא עניין אותם הקטע הלימודי, יותר חשוב שיעבדו על ההתנהלות לפני הכל.

אם נצליח לעבוד על התפרצויות הזעם, חוסר יכולת לדחיית סיפוקים ונחליף את זה ביוזמה לשיתוף פעולה וויתור- אז הבית יראה וינהג אחרת לגמרי וישקף החוצה את התחושה הרגועה והכל יסתדר מעצמו.

איזה ילדים רציתם לגדל?

כבר בתחילת התהליך חיברתי אותם לחזון ההורי, איך הייתם רוצים לראות את שלושת הילדים כשיגדלו?

הם זורקים המון ערכים לחלל האוויר ומשם בוחרים סט ערכים, רוב ההורים רוצים שהילדים שלהם יהיו עם בטחון עצמי, אבל הזוג הזה מיוחד ורצה קודם כל שהם יהיו בוגרים טובים, אכפתיים ומתחשבים עם כבוד לעצמם ולסביבה.

אדם שאין לו ערך לעצמו, קשה לו לפתח אמפטיה לאחרים.

לפני כבוד לאחרים, צריך לכבד את עצמי.

בשביל גבולות, צריך להקנות להם הרגלים של אחריות ועצמאות- שזו נקודת חולשה במשפחה הזו.

ילד עצמאי לא יכול לגדול להות מבוגר עצמאי שאחראי על המשימות שלו.

מהות התהליך

הם התחילו לחשוב אילו מהמעשים ביום-יום צריכים להשתנות לאור החזון ההורי ומערכת היחסים שהם שאפו אליה.

משם הגענו לרשימה של נושאים, התארגנות בוקר, ערב וגבולות בזמנים.

יותר כבר לא היו מריבות סביב הכנת שעורי בית. זה בדרך כלל סיוט בכל משפחת קשיי קשב וריכוז.

שמנו דגש על בנית מערכת יחסים טובה עם הילדים, בלי ביקורת ולהפוך לבית בלי צעקות. נשמע מאתגר, נכון?

מיפינו את התפקודים הניהוליים של הילדים כדי לשם סוף לסימני השאלה של ההורים, אילו מההתנהגויות נובעות מקשיי קשב וריכוז ואילו מההתנהגויות נובעות מחינוך וחוסר גבולות.

מכאן התחלתי ללמד אותם כלים שיהיו להם כללי התנהגות בכל קושי שהם הציגו.

לדוגמא: דחיינות. איך מגייסים ילדי קשב וריכוז כדי להתגבר על הקושי בהתנעת ההפעלה.

בהתארגנות הבוקר פעלנו לפי מדריך התארגנות הבוקר. הילדים הכינו עם ההורים טבלת התארגנות, מה עושים אחרי מה בכל שלב, אחרי כל פעולה מסמנים סמיילי בלוח אבל ללא פרסים, רק תשומת לב וחיזוקים מילוליים או מה שהכי מעניין אותן זה זמן מסך. כי אם ניתן פרסים חומריים נשיג את ההפך ממה שרוצים וזה עלול להיגרר לבור ללא תחתית.

כך עברנו יחד שלב אחר שלב בכל קושי שהם הציגו בתחילת התהליך, דיברנו, ניתחנו את התגובות, את הפרשנויות לתגובות והבנו מה מניע באמת את ההורים והילדים כאחד. בסופו של דבר כולנו אוהבים תשומת לב.

תחושת השייכות מנהלת אותנו ובמיוחד את הילדים, לעיתים הילדים מתנהגים בצורה שלילית כדי לקבל תשומת לב אפילו אם היא שלילית. תפקידי ללמד אותם להפוך את תשומת הלב השלילית לחיובית ולעקור מהיסוד את ההתנהגות השלילית. פתאום הבית מרגיש יותר אהבה, חיבה, הכלה והקשבה וזה מה שרצו שיהיה בסופו של דבר כבסיס איכותי למערכות היחסים.

מה יצא בסוף?

לאחר 8 מפגשים, השגנו את המטרה הכי חשובה- שקט בראש ובבית ואפילו יותר.

ההורים אמרו לי: "הבית תענוג, הבית מתוקתק, עושים איתם רק כיף".

היא אמרה לי: "סוף סוף אני נהנית להיות אמא" "כבר לא שונאת את השבתות"

גם בהיבט הזוגי יצרנו חיבור אישי לזוגיות בריאה עם זמן איכות כשהבית כבר לא בכאוס תמידי.