רוצים שיהלדים שלכם יהיו רגישים לסביבתם?

פגשנו את עינב אפק, מטפלת בתנועה, לראיון מרתק בנושא שחקרה במסגרת לימודי דוקטורט באוניברסיטת חיפה. עינב חקרה את הקשר בין התמיכה הזוגית של ההורים בשלב ההיריון, לבין ההתפתחות הרגשית של הילד שלהם בגיל שנתיים. החידוש המשמעותי במחקר הוא בבחינת יכולת הורית מרתקת – יכולת המנטליזציה ההורית הגופנית Shai & Belsky, 2011)), היכולת של ההורה לתפוס ולהעריך את המצב הרגשי של ילדו מתוך תנועות גופו, ולהגיב באופן מותאם.

לפני שנצלול למשמעות של ממצאי המחקר, ספרי לנו תחילה מה זה טיפול בתנועה?

טיפול בתנועה הוא טיפול רגשי המיועד למגוון רחב של אנשים בגילאים שונים. טיפול זה מתבסס על ההבנה כי בתנועה טמון כוח טיפולי וכי באמצעות התנועה וההתבוננות בתחושות הגופניות שעולות אצל המטופל, הוא יוכל להבין טוב יותר את החוויה שלו ולעשות חיבור בין התחושות הגופניות שהוא חווה לבין רגשות ומחשבות.  אני עוסקת בעיקר בעבודה עם ילדים בגיל הרך והוריהם. אני שמה דגש על  הקשר הורה - ילד כפי שהוא מתקיים במימד המילולי ובמיוחד כפי שהוא מתקיים במימד הגופני והתנועתי. לתנועות גוף יש השלכה בכמה מוקדים לדוגמא, מה הילד שלי מספר לי דרך הגוף שלו, מה אני כאמא / אבא חשה בגוף שלי, בתוך האינטראקציה עם הילד שלי ואיך אני פועלת, מה מעורר אותנו ואיך אנחנו בוחרים לפעול?

חיבוק מאולץ

בואו נדמיין מצב שבו אני משחקת עם הילד שלי ואנחנו נהנים מאוד ואני מתקרבת אליו לחבק אותו, או לדגדג, אבל הוא מתרחק. מה אני אעשה? האם אני אמשיך עם התוכנית המקורית שלי ואתן לרגש שלי להוביל אותי כדי לממש את הרצון שלי להביע אהבה ולשחק בכיף? האם אני אעצור לרגע ואבחן את המצב ואחליט על סמך המסר שקיבלתי מהילד שלי אם להתקרב או לא?

כשהילד שלי מתרחק מעט או מזיז את הראש, הוא מסמן בצורה ברורה חוסר רצון, משהו לא מתאים לו. כצופים מהצד, קל לנו לזהות את זה כשמישהו אחר, שהוא לא אנחנו, מתקרב אל הילד שלי והילד מתרחק, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים להיות באותה מידה של קשב, כשאנחנו אלו שמאוד רוצים כרגע להביע אהבה, ולא זוכים לשיתוף פעולה מצידו.

תרגום תנועות לרגשות

כאשר אני מצליחה להתייחס להפניית הראש כביטוי של עולם רגשי, במקרה הזה חוסר רצון, ואני מצליחה להתאים את עצמי לביטוי הרגשי הזה ולסגת, אני בעצם נותנת לילד שלי את התחושה שראיתי אותו, שאני מכבדת את המרחב האישי שלו, שיש מקום לביטוי של רגשות, גם אם הם עלולים להיות לא נעימים, זה בסדר.

אז הורים באמת נעלבים?

כן. אני ארצה גם להפנות את תשומת הלב שלי לתחושות שהתעוררו אצלי, פעמים רבות מתעוררת

תחושה לא נעימה של דחייה. חשוב להבין ולתת מקום לתחושות שעלו אצלי, רגש כמו דחייה עלול להוביל את ההורה לחבק ולנשק בכל זאת, רק כדי לא להרגיש את הדחייה.

חשוב שנזכור שמאחורי הביטוי ההתנהגותי של הילד יש עולם של כוונות, רגשות ומחשבות שניתן לחוש אותן בשפת הגוף. אנחנו רוצים לתת מקום ולהתייחס לתנועות הגוף של הילדים שלנו.

האופן בו אני מביעה אהבה, זאת רק דוגמה אחת לאינטראקציה שבה אנחנו רואים לעיתים קרובות קושי להתייחס לביטוי התנועתי של הילד, אבל היא מאוד יומיומית, אנחנו רואים את זה הרבה במחקר וגם בחיים שלנו.

מהם נתוני המחקר?

במחקר צפינו במאות אינטראקציות של הורים ותינוקות ולמדנו רבות על הרגעים המאתגרים עבור הורים. את הידע הזה, תרגמנו לסדנאות בהן אנחנו מעודדים הורים לטפח את היכולות ההוריות שלהם כבר בשלבים הראשונים להורות.

במחקר, בהובלת ד״ר דנה שי מהמכללה האקדמית תל אביב יפו, השתתפו 105 זוגות שמצפים ללידת ילדם הראשון.

ממצאי המחקר אנחנו לומדים שאמא שהייתה במערכת יחסים תומכת לפני הלידה תהיה קשובה יותר לסימנים הגופניים של התינוק ותצליח להתאים אליו את תנועות הגוף שלה בצורה מוצלחת יותר. בהמשך יכולת זיהוי הרגשות של התינוק תהיה טובה יותר בגיל שנתיים.

זאת אומרת שהתמיכה הזוגית שהאם זוכה לה במהלך ההריון, תשפיע על היכולת של התינוק לזהות רגשות כשהוא יגיע לגיל שנתיים

בדיוק, והרעיון הוא שמה שיסייע לקשר הזה להתקיים הוא היכולת של האם להתייחס לתנועות הגוף של התינוק כביטוי של עולמו הרגשי. כאשר תשומת הלב מופנית לעולם הרגשי של הילד הוא לומד על עצמו ועל העולם. אנחנו משערים שאימא שחשה נתמכת על ידי בן זוגה, תחוש פחות מתח, יהיו לה משאבים והיא תוכל להפנות את הקשב אל הסימנים הגופניים של התינוק ולתהות ולהרהר בינה לבין עצמה, מה התינוק שלי מסמן לי?

ומה מרגיש התינוק כשההורה שלו מקדיש תשומת לב לחוויה הרגשית שלו?

מעניין להבין שגם מזוית ראיית התינוק, כאשר הוא גדל לתוך סביבה שבה ההורה ממוקד בחוויה הרגשית שלו, הוא יגדל להיות ילד שמזהה רגשות בצורה מוצלחת יותר. יתכן שבבית שבו הוא גדל מתקיים שיח פתוח על רגשות, אולי יש יותר לגיטימציה לביטוי רגשות. היכולת שלנו, ההורים, להשפיע על ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הילדים שלנו, זו מתנה לחיים. בעבודה עם הורים בקליניקה, אני מתמקדת בקשר הורה-ילד, מתוך הבנה שקשר זה הוא משמעותי להתפתחות של הילד ולמימוש הפונציאל שלו. אנחנו יודעים, ואינספור מחקרים מראים זאת שוב ושוב, שהקשרים עם מבוגרים משמעותיים, הם קריטיים לכל תחומי ההתפתחות של הילד. ילדים לומדים על העולם דרך האינטראקציות עם הדמויות המשמעותיות שסביבם ואת זה אנחנו רוצים לזכור.

אחת ההתנהגויות שאני פוגשת בהן לעיתים קרובות היא המשא ומתן שהורים מנהלים עם ילדיהם סביב הפגנת חיבה, בואו נדמה סיטואציה שבה הילד מבקש משהו, לדוגמא: לשתות שוקו וההורה מתנה את השוקו בקבלת חיבוק או נשיקה, בעצם הילד נדרש 'לקנות' את השוקו בנשיקה. קרה לכם? אולי

בואו ננסה להבין מה הילד שלכם למד מזה:

הוא עשוי ללמוד שכדי לקבל משהו שהוא רוצה, הוא צריך להתמסר ברמה הגופנית, גם אם זה לא משהו שהוא רצה באותו הרגע. נכון שלא הייתם רוצים לדמיין את הסיטואציה של בני העשרה מתמודדים עם דרישות כאלה מעצמם? אנחנו רוצים להעביר את המסר שקרבה וגילויי חיבה הם עניין של רצון או חוסר רצון ולא עניין שמנהלים סביבו מושא ומתן. זה מסר שהם יקחו איתם לחיים, ואנחנו יכולים לדמיין כמה זה חשוב כבר בגילאים הצעירים ועל אחת כמה וכמה בגיל ההתבגרות.

אני מזמינה אתכם ההורים לטפח את היכולות ההוריות שלכם, לחזק ולהיטיב את הקשר עם הילדים, בואו נקבע פגישה, היומן שלי פתוח לפניכם בפרופיל ה- care point שלי בהקלקה על התמונה שלי למטה.