הבדידות קשה בכל גיל, לא רק בזקנה

תהליך החיברות בקבוצת השווים

בגיל ההתבגרות קבוצת השווים, אלו החברים בני אותו גיל, היא הקבוצה הכי חשובה ומשפיעה על ההתפתחות העצמאית.

בתהליך הסוציאליזציה (חיברות), שאדם הופך לחלק מהחברה, יש לו תפקיד ודימוי עצמי,

כתוצאה מהדימוי העצמי הוא תופס את עצמו כשייך, חיוני ומשפיע על החברה.

שאלות פילוסופיות על החיים

בגיל ההתבגרות מתעוררות שאלות קיומיות,

שאלות על האני העצמי שמערערות את זהותם, לעיתים גם את הזהות המינית.

מה אני שווה בלי החברות שלי?

מי אני בלי הציונים הגבוהים שההורים מצפים ממני להשיג?

מה אני שווה אם אין לי גוף מושלם כמו הדוגמניות ואין לי עדיין חבר שאוהב אותי?

אולי אני מעדיפה את המין הנשי? אולי משהי כמוני תבין אותי יותר טוב מהבנים?

כאלה שאלות ואפילו עמוקות יותר המתבגרים שלנו שואלים את עצמם ומרגישים בדידות איומה בתוך חייהם הצעירים.

בדידות בגיל ההתבגרות

פנתה אלי נערה, בת 15 מקסימה, יפה, מחוננת שכל משפחתה פרופסורים באקדמיה וילדיהם כמותם. האחיינים שלה לומדים באוניברסיטה מכיתה ח' והרף שמציבים להתקבל לסטנדרט המשפחתי, מאוד גבוה.

לכן גם היא נאלצת לעמוד בסטנדרטים ללמוד בתיכון ובמקביל באוניברסיטה ולהיות שייכת, להרגיש שהיא שווה ותורמת לגאוות המשפחה.

הבעיה תחילה שהרגישה שזה לא בשבילה, שהיא רוצה הפסקה מהלימודים האינטנסיביים.

מעדיפה את החופש, לבלות עם חברות.

אבל בשלב ההוא, החברות שהיו לה לפני שנה ושנתיים- נעלמו לה. מצאו מעגלים חדשים שהיא לא נכללת בהם.

וזו דוגמא לנערה מוצלחת, שמחה וחכמה שחווה בדידות איומה.

היא התקשרה אלי בוכה, נחנקת מדמעות ובדקות הראשונות לא יכלה לדבר. תרגלתי איתה נשימות והיא החלה לשתף שאין לה עם מי לדבר כי אפילו ההורים שלה מאוכזבים ממנה והיא לא מצליחה להשתייך למעגלים חברתיים.

הבדידות תוקפת בכל גיל.

השייכות לחברה קריטית עבור אנשים.

זוגות חיים בבדידות

ידעת שאחד מכל 4 זוגות שחיים יחד מעידים על עצמם שהם בודדים, זה נתון ממחקר ישראלי שנעשה ב – 2019, שמעתי עליו בתוכנית בוקר בטלוויזיה ולא התפלאתי.

בתוך הנישואים, לא כאשר מדובר בגירושים, הזוגות מתנהלים כשותפים ומתפקדים על אוטומט בניהול הבית והמשפחה. אם אין בינהם יחסי חברות טובים, הם לא מרגישים שייכים זה לזו.

על אחת כמה וכמה, זוגות בתהליכי גירושים.

נשים בתקופת גירושים (גם גברים), מרגישות שאין להם עם מי לדבר חוץ מעורכי הדין.

החברות כבר מזמן עייפו ממערכת מסובכת של זוגות בגירושים, המשפחה גם.

אף אחד לא מכיל אותה

פנתה אלי אישה שחיה עם הגרוש שלה כמה שנים באותו הבית כי העניין התעכב והם עדיין לא גרושים רשמית.

בתוך הבית היחסים רעילים וכל יום מתרחשת ביניהם דרמה שלא מביישת אופרת סבון פופולרית (מאלו התורכיות שכבשו את המסך).

האישה האומללה הזו חיה באלימות כלכלית, מילולית והורסת את הביטחון העצמי שלה. היא זקוקה לדבר עם חברים ומשפחה, אבל אלו עייפו והפנו לה את הגב.

אמרה לי באלו המילים: "למה אף אחד לא מסוגל להכיל אותי" הגבתי לה שהחיים שלה הסתבכו ברמה כזו שקשה לאחרים להכיל.

אנשים אוהבים לחייך, למלא את עצמם באנרגיות מאשר להתרוקן על צרותיהם של אחרים.

אפשר להקשיב לה, להכיל אותה אבל רק עד גבול מסוים.

האישה הזו לא יכולה להפסיק לדבר, היא נובעת סיפורים (קשים) ללא הפסקה, כמו מים מתפרצים כגייזר מתוך האדמה.

ילד בודד

במקרה אחר פנתה אלי אמא של ילד חמוד בן 8, הבעיה שם קשורה בהפרעת קשב וריכוז.

הילד עצבני ואימפולסיבי בתגובותיו, מתפרץ באלימות על ילדים בכיתתו, המורים תייגו אותו כבעייתי והוא מסתובב לבד בהפסקות וכל גירוי של ילדים בסביבתו, מקפיץ אותו.

מרוב מקרים בהם הוא מואשם, השעיות מבית הספר על רקע אלימות, הורים מיואשים שלא יודעים כיצד לרסן אותו- הילד בן ה- 8 מרגיש שהוא לבד בעולם מתמודד עם כל החזיתות ואין אף אחד שיבין אותו ויושיט לו יד לעזרה.

גם זו תחושת בדידות, מעורבת בתחושת אשמה ואכזבה.

הורים, חבקו את ילדכם קבלו אותם כמו שהם

אמו פנתה אלי כדי לבקש עבורו טיפול רגשי.

השקעתי כמה דקות רק בלהסביר לה מה הבן שלה מרגיש. איך הוא מנסה בכל הכוח להשתייך לחברה, למשפחה, זקוק לאהבה ולחברה – אבל כולם כועסים עליו ואין לו מקום אצלם. הוא בודד.

התעקשתי עם אותה אמא שהילד שלה מקסים, ואם תעבור הדרכה מתאימה ברמה הרגשית ותדע להכיל אתו, להתייחס אליו כראוי וכשווה- היא תחסוך ממנו את תחושת האשמה, האכזבה והבדידות שהוא מצוי בה. זו מציאות קשה לילד (גם למבוגר).

לא תמיד צריך לטפל בילדים, לרוב זה אנחנו ההורים שלא יודעים לנהוג בהם כמו שצריך מבחינה רגשית. אם נשנה את היחס- התגובה של הילדים תמיד תהיה בהתאם.

ילדים תגובתיים להורים שלהם, תמיד, בכל גיל.

הילדים שלנו לא תמיד יודעים לומר לנו במילים את מה שעובר עליהם, אבל הם מעולים בלהתנהג את רגשותיהם וזה לפעמים יוצא משליטה והפתרון ביחס ההורים, לקבל אותם ולהעניק להם אהבה, שייכות, הבנה. זה הכל.

כמה שזה נשמע מסובך, זה פשוט.

אהבה ושייכות הן ההפך מבדידות.

פזרו אהבה ותרגישו שייכים, גם הקרובים אליכם  ירגישו שייכים ומוערכים ומנקודה זו, הכל משתנה:

היחס ההדדי, השפה המכבדת, המבטים המחייכים, החיבוקים, ההכלה, המקום שלנו בחברה ובמשפחה נשמר והוא בטוח כך.