במקום אהבה קבלתי מאמא שלי צלחות אוכל

כשהייתי קטנה הרגשתי אפליה, ההורים שלי העדיפו את האחים שלי על פני כי הם בנים.

במשפחה העירקית שלי, הורגלנו לקבל אהבה בצורת אוכל.

אז אכלתי כדי לקבל אהבה ושמנתי בהדרגה משנה לשנה.

אני זוכרת כבר בכיתה א' איך הייתי גדולה מכל החברות שלי לכיתה.

אמא שלי לא הראתה לי אהבה

אהבה אמיתית לא קבלתי, לא זכיתי לאמא מפרגנת, לא החמיאו לי ולא חיבקו אותי.

הייתי סתם עוד אחת במשפחה שנלחמת על תשומת לב והבנתי שהתפקיד שלי הוא בעיקר לאכול.

כך הגעתי להפרעת אכילה, על בסיס רגשי ואני בעודף משקל משמעותי.

עברתי 3 ניתוחים לקיצור קיבה בחיי, אני רק בת 42. הייתי במרכזי תמיכה עם צוותים מקצועיים שעטפו אותי שנתיים ולא הצלחתי לרפא את עצמי.

תמיד חזרתי לאותו לופ של התמכרות לאוכל ושנאה עצמית.

בחירות ממקום של ריצוי וצורך בשייכות

במהלך חיי עשיתי בחירות שגויות, כל כך חיפשתי שייכות ואהבה עד שהחלטתי בגיל 16 לחזור בתשובה והפכתי חרדית.

בגיל 19 התחתנתי בשידוך מבלי לדעת מי בעלי.

הייתי צעירה מידי כדי להבין למה אני נכנסת, תוך שנה ילדתי את ביתי ונשאבתי לגידול הילדה בבית.

לא למדתי, לא עבדתי והייתי תלויה לחלוטין בבעלי שהתעלל בי נפשית,

לאחר שנה כבר הבנתי שמשהו איתו לא בסדר והוא חולה נפש לא מאובחן ולא מטופל.

צעקתי לכל מיני רבנים בבכי שתמיד אמרו לי לדאוג לשלום בית ולקבל אותו עם חולשותיו.

האומץ להתגרש כחרדית

אחרי 5 שנות נישואים מצאתי את האומץ להתגרש.

הייתי חייבת את זה לעצמי ולילדה שלי.

היה לי חשש שהוא התעלל בה מינית אבל לא ידעתי להוכיח את מה שהדאיג אותי.

למדתי לא להתווכח עם תחושות הבטן שלי, כי עד אותה תקופה נתתי לאחרים להוביל אותי מבלי להתייחס לאינטואיציה שלי.

הפסקתי לרצות- עזבתי את הקהילה החרדית

במקום להיות מרצה, אוכלת על נפשה להאבסה, במקום להתחנן לשייכות ואהבה – החלטתי באומץ רב שאלו לא החיים שאני בוחרת לעצמי ותוך כדי התחברו לעצמי ועבודה על הזהות הבעייתית שלי (שתמיד היו לי שאלות לגבי הזהות שלי), הפעם בחרתי לעזוב את העולם החרדי שמסתיר דברים וללכת לחיות לבדי עם בתי ולהציל את שתינו.

זו הפעם הראשונה שעשיתי משהו למעני, מתוך רצוני והקשבה לתחושות הפנימיות שבי.

לא היה לי קל

אם חד הורית, מגדלת את ביתה לבד, ללא מזונות וללא הסדרי ראיה כי הוא פשוט ברח ונעלם.

לא התייחס אלינו בשום צורה והבת שלי חוותה נטישה.

כשהבת שלי היתה בת 11, היא אובחנה באפילפסיה שהתפרצה לה.

התחלנו טיפול תרופתי ומעקבי רופאים והשקעתי בה את כל האנרגיה שלי.

מעולם לא הרגשתי אהבה

לא הייתי בזוגיות מעולם, כי אני לא מחשיבה את המתעלל כבן זוג, מבחינתי אני לא גרושה אלא רווקה.

לצערי, המשקל העודף שלי והבעיות בחיי לא איפשרו לי לפתח קשר זוגי ראוי ואני כמהה לזה. בתקופה האחרונה אני מתמודדת עם עוד טראומה וזה שבר אותי לגמרי ואני לא מסוגלת לחזור לחיים תקינים.

נזק מוחי

הבת שלי עברה התקף אפילפסיה קשה, במשך 3 שעות היא פירקסה בשנתה וזה גרם לנזק מוחי שממנו היא לא השתקמה.

אפילפסיה לא מאוזנת מסוכנת מאוד, היא בעצם היום מתפקדת כמו פיגור שיכלי ואני מתמודדת עם אובדן הילדה שלי.

היא אמנם חיה, אבל זו לא אותה ילדה ואני עוד יותר נשאבת לטפל בה וההתמכרות לאוכל הפכה לבעיות שינה והתמכרות לקנאביס.

מהתמכרות להתמכרות

בהתחלה חשבתי שכדורי שינה יעזרו לי לישון בלילות ואולי קנאביס יעזור לי לברוח מהמציאות העגומה שלי, אבל זה בעיקר דרדר אותי עוד יותר למטה ועכשיו גם פיטרו אותי מהעבודה.

במצבי כאשה שספגה טראומה אחר טראומה, אני מנסה להרים ראש ולא ממש מצליחה בלי עזרה נפשית מקצועית.

איבדתי את החיונית שלי ואת שמחת החיים אני פחות פוגשת חברות ולא ממש יוצאת מהבית, מרגישה שאין לי למה לצאת.

סיפור חיי

תאכלי תאכלי כל הזמן שמעץי ואכלתי מאז שהייתי ילדה קטנה.

מאז זה ענין של ריצוי ובריחה לתוך מסגרת קהילתית שמכבדת את המחמירים- העדה חרדית.

אבל בקהילה החרדית היא לא קבלתי אהבה, אלא בעל מתעלל נפשית כי הוא בעצמו לא בריא.

מכאן זה רק מתגלגל וצרה על צרה נופלת עלי, ככה בלי רחמים.