בכל פעם שאמא שלי מתקשרת, הבטן שלי נעה באי נוחות

מערכת היחסים שלה עם הוריה ידעה מאז ומתמיד עליות ומורדות.

משהו בקשר חרק, לא זרם.

ופתאום היא כבר לא רוצה לדחות את ההתמודדות עם זה

אולי זה הגיל. אולי מערכות היחסים שלה עם ילדיה.

ואולי הזמן שעשה את שלו.

הטריגר לא שינה .

היא רק ידעה שמה שלא יטופל היום, עלול להיות מאוחר מדי כבר מחר.

"אני רק יודעת שכל מפגש איתם מכניס אותי לסטרס יומיים לפני. שכל פעם שאני רואה את השם

אמא על צג הנייד, הבטן שלי נעה באי נוחות וכשאבא שלי שואל למה אני לא באה, אני רק רוצה

להצליח לסיים את השיחה בשלום"

ככה הציגה בפניי את הקושי שלה ר' בשיחת הטלפון הראשונה שלנו.

אז התחלנו להיפגש אחת לשבוע.

הסיפורים שהחזיקה בראשה על כך שאף פעם לא מרוצים ממנה,

שהיא לא אהובה, שהיא הכבשה השחורה של המשפחה,

התחילו לנשור רצפת הקליניקה וקיבלו פתאום הזדמנות להתבוננות נוספת.

הכעס שישב לה על הלב, הפשיר והפגיעה שחשה שורפת פחות בבטן.

"כל פעם שעולה שוב המחשבה של כמה אני לא רצויה, כמה עוול ההורים שלי עשו לי

כמה אני כועסת עליהם, אני עוצרת.

אני לוקחת צעד אחד אחורה, מבינה שלא המחשבה היא שגורמת לי לסבל,

אלא ההיקשרות שלי אליה.

זו האחריות שלי למה שאני מרגישה.

שאני בוחרת את התגובה שלי. מה לעשות ואיך לעשות את זה.

זה מה שלמדתי במפגשים שלנו", היא מספרת.

משמעות מערכות היחסים בחיינו

מערכות יחסים הן חלק חשוב בחיינו. בלעדיהן כנראה שלא נשרוד.

ויחד עם זאת, יש ביכולתן למוטט, להרוס, לצלק כל מי שחווה אותן באופן פוגעני.

יש מקרים בהם קשה לנו לנהל מערכת יחסים גם עם הקרובים לנו.

עם חברים, משפחה, מכרים, קולגות.

הרבה פעמים קשה לנו לנהל מערכת יחסים עם עצמנו.

קשה כי מערכות היחסים בחיינו מבוססות על דרכי התקשרות שלמדנו והתנסנו בהן בילדות

המוקדמת.

אם דרכי ההתקשרות היו לא מיטיבות, אלא מזיקות וכושלות, אנחנו לא נצליח

להתגבר על הדפוסים שלמדנו ונתקשה  לנהל מערכות יחסים חדשות ללא החשש שנסכן אותן.

וכגודל הקושי כך גודל התיסכול, חוסר האונים ותחושת הכישלון המהדהד לכל תחום בחיינו.

אבל זה לא צריך להיות כך.

מה אפשר לעשות כדי לשפר מערכות יחסים?

לא משנה איזו מערכת יחסים אנחנו רוצים לשפר, לתקן, לרפא.

הכל מתחיל בנו. כן.

האחריות שלנו היא להבין את המניעים. הרגשות. הציפיות. התפיסות והצרכים שלנו.

לבדוק מה הפעיל אותנו, ומה היה הכאב.

ונקודת הפתיחה היא ההבנה של המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו גורמות לנו לכעוס כי חשבנו שעשו לנו דווקא.

הן גורמות לנו לנטור כי חשבנו שלא רואים אותנו.

הן גורמות לנו לשמוח כי חשבנו שלמישהו אכפת מאיתנו.

זה ממש לא משנה מה קרה. מה שמשנה זה מה אנחנו חשבנו על הסיטואציה.

מה נרגיש בעקבות המחשבה שעלתה ובהתאם איך נגיב?

אם אני חושבת שאמא שלי אף פעם לא אהבה אותי. אני ארגיש צער/כעס/ כאב.

והרגש הזה עלול לגרום לי להפסיק כל קשר איתה. להתעמת איתה כל פעם.

אולי לרדוף אחרי הכרת אהבה מצידה.

אם אני חושבת שלבעלי אכפת ממני. אני ארגיש שמחה/מרוצה/ אהובה

והרגש הזה יגרום לי לרצות לדאוג לו, לרצות אותו, לשמור עליו.

ההתנהגות שלנו היא פועל נובע של המחשבות שלנו.

אם נעבוד על הפרשנויות שלנו, נוכל לעבד את הרגשות שלנו.

אם נעבד את הרגשות שלנו החיים שלנו יהיו יותר מאוזנים, עקביים ורגועים.

נוכל להבין שהאחריות למה שקורה איתנו היא האחריות שלנו בלבד.

ולא. זה לא משנה אם אנחנו הצד הנפגע.

לקיחת אחריות

זו האחריות שלנו להבין שאנחנו בוחרים מה לעשות עם אותה מערכת יחסים-

שקשה לנו להתנהל מולה.

האחריות שלנו היא להבין את המניעים. הרגשות. הציפיות. התפיסות שלנו.

האחריות שלנו היא אם לקום או ללכת, להסתיר או לשוחח בפתיחות.

האחריות שלנו היא לקבוע מה טוב או לא טוב לנו ולהתנהל על פי זה.

אני מזמינה אותך להכיר את שיטת "העבודה" של ביירון קייטי.

זו שיטת תרגול בה חוקרים מחשבות מכאיבות ואמונות מעכבות באופן מדיטטיבי.

הנחת היסוד של השיטה היא שכל הסבל שאנו חווים נגרם לנו בעקבות אמונה במחשבות שהיו רוצות שהמציאות תהיה שונה.

התהליך מאפשר הקשבה והתבוננות מחודשת

על הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו,

ואת הסיכוי להכיר את עצמנו מחדש,

וגם את האופן שבו אנחנו מנהלים את מערכות היחסים בחיינו.