הפחדים המשתקים שהצלחתי לנטרל

נכנסה אלי לקליניקה בחורה צעירה, בערך בת 30.

מרגישה שהיא לא מוצאת את עצמה, לא מצליחה להפתח ומאוד סגורה כלפי חברים.

התחילה מערכת יחסים והרגישה שהבחור לא באמת רוצה אותה, אז מיהרה לעזוב אותו (לפני שהבחור יעשה את הצעד, ברור...).

הכל עליה

ברקע אבא מאוד דיכאוני ואמא שנטל הבית היה על כתפיה. בשנים האחרונות גם האם חלתה ונפלה מהרגליים, זאת אומרת היא הרגישה שאין לה על מי להתמך, היא היתה מקור התמיכה עבור הוריה.

ההיפוך הזה יצר מצב שאין ברירה והיא חייבת לשמור אצלה את הקשיים, מסתירה ומציגה שהכל כרגיל- בפועל בפנים, היה לה קשה לשאת את התחושות והרגישה כישלון.

לא האמינה שתגיע למשהו בחייה ואין לה בשביל מה להתאמץ.

חווית ילדות של עודף משקל, גרמה לה לפרש את הסביבה של החברים כיותר פוגענית מאשר תומכת, לכן היא לא סמכה על חברים ולא מצאה בהם מעולם כתף תומכת להשען עליה.

פסיכית על כדורים

בצבא, חלמה להוכיח את עצמה. הוא חלמה להיות קרבית, להיות טייסת.

זו הסיטואציה: בטירונות היא קיבלה נשק והתלהבה אבל במקום להפגין ביצועים טובים, זה גרם לה לכאבי ראש חמורים וכאבים בגוף, מסתבר שזה פסיכוסומטי ואין שום דבר מוחשי בגוף.

העניין הזה הוריד אותה מרשימת הטייסות לעתיד והחלום נגוז, בעודה מגישה קפה למפקד במשרד היא שוב הרגישה כישלון וזה הוביל אותה לקב"ן - הכאב פרץ החוצה, המופנמות התגברה והיא הפחיתה מפגשים עם מעט החברות  שנשארו לה והתחילה ליטול תרופות למצב רוח.

הטיפולים הסטנדרטיים עם הפסיכולוג והקב"ן התישו אותה, חפרו בעבר ולא הניבו תוצאות, הם רק גרמו לה לתחושה רעה אפילו יותר. התרופות שנטלה גרמה לה לתחושת תיסכול.

נטילת התרופות תייגה אותה בעיני עצמה 'כפסיכית עם כדורים'  בלב שבור היא אמרה לי: "מי יקח אותי עם תרופות? איזה עבודה אמצא כשאני תלויה בתרופות? איך אתמודד עם החיים בכוחות עצמי כשאפילו אין לי הורים שיתמכו בי". היא לקחה את הצרות של כולם על עצמה.

הבדידות מתעצמת, קשה ליצור קשרים חברתיים חדשים. הנטיה להתגונן, להתעצבן, לא לשתף והכל -כדי להגן על נפשה העדינה.

הפחד מכישלון מנהל אותנו

בטיפול הרגשי עם אוסנת הרמן חזרה לכל הנקודות הטראומטיות עבורה.

בחנה מחדש את מה שהיה שם בפרשנות מחודשת, אופטימית יותר.

הבעיה לא היתה חוסר המסוגלות והכישלון אלא חוסר במיומנויות תקשורת, היא לקחה על עצמה את חוסר התפקוד של אחרים ושייכה את זה לעצמה.

לדוגמא: "אם הקב"ן לא הצליח לעזור לה, אז היא כזו "דפוקה" "שאין לי תקווה".

הדרך הטיפולית היתה חשיפה הדרגתית לעזור לה להאמין בעצמה.

היא נמנעה מלהוציא רשיון נהיגה כי לאחר שעברה את כל שיעורי הנהיגה, וויתרה על הטסט כי היתה בטוחה שהיא תיכשל ולא רצתה להתמודד עם הפחדים. בשלב הזה היא כבר הבינה שהיא מונעת מחרדות.

התרגול בהנחיית אוסנת הוביל להתנסות מחודשת ותוך 5 שיעורים היא כבר היתה מוכנה לטסט הראשון שעבר בהצלחה והגיעה לקליניקה כמו מלכה עם המפתחות של האוטו בגאווה.

לפעמים כולנו בתחושות ירודות, מרגישים כישלון אבל האמת שזה לא צריך לגרור אותנו למטה. מספיקות כמה שיחות כדי להבין את העניין ולהתעודד, דברו עם אוסנת, מכאן אפשר לקבל את כל המידע >>

תחושת המסוגלות עלתה בהדרגה

כשהיא הבינה שהיא לא באמת כישלון שהיא כן מסוגלת להצליח, נדלקה תחושת האמונה העצמית ונכנסה בה סקרנות להצליח בעוד משימות שרצתה להשיג.

"העזתי להציב מטרות ולהתמודד עם הפחד מהכישלון ולהפריד את הכישלון ממני".

אם לא הולך לי בתחום מסויים, אני יכולה להביא את זה לטיפול ולבחון ביחד במה להשתפר, איך אני מפרשת את תגובות הסביבה, דורשת באסרטיביות את מה שמגיע לי- זה תהליך למידה ממנו אני משיגה את המטרות.

השלב הבא היה לצאת לדייטים מחדש ולפגוש גברים, החוויה היתה מוצלחת והבטחון העצמי עלה בהדרגה גם בתחום היחסים עם גברים.

אחרי שעות העבודה התחילה לצאת עם חברים מהעבודה ולחזק את הקשרים. התחילה להיות אהודה.

נפתחה לעולם סביבה, ביטאה את עצמה, איפשרה לעצמה להוציא את מה שבבטן ולהרגיש טוב יותר עם עצמה, גם אם בהתחלה מוציאים את הכאב רק בטיפול, זה צעד ענק לעולם האמיתי מחוץ לקליניקה.

יוצא לך להרגיש כך לפעמים? זה טבעי. אבל אם המחשבות האלו הופכות למעיקות ומעכבות אותך, אל תהססי לפנות אלי עכשיו ולעצור את כדור השלג הזה לפני שמתחילה החרדה מהכישלון, כנסי לפרופיל שלי ותבדקי מה אומרים עלי הממליצים בשיחות אנונימיות >>