בוכה במקווה ומסתירה

בכי מראה חולשה

בתגובה לבכי במקווה, שאלתי אותה:

מה נשים אחרות אומרות לה, כי הרבה בוכות במקווה.

ענתה לי: מה פתאום, אני לעולם אבכה בציבור.

רק עם עצמי אני מרשה להזיל דמעות על החיים העלובים שלי.

לבד בעולם עם הבעיה הזו

היא חשבה שרק היא במצב העגום, בזוגיות לא שוויונית.

ורק היא מרגישה כמו "חיה" שנאלצת לטבול במקווה לפני שבעלה נוגע בה בעל כורחה.

שרק לה הרבנים אומרים:

"תמשיכי להקפיד לטבול ולקיים מצוות, למרות הרגשתך הרעה" זה יעבור לך ובעלך יתרצה וישתפר עם הזמן".

אז היא ממש לא היחידה.

אבל נדמה לה כך,

כי כמוה נשים רבות סובלות כאב רגשי והנפש מתפוצצת - אבל הן לא משתפות.

האם יש פתרון למצב מורכב ועגום?

נראה לך שיש פתרון לבעיות שלי?

שאלה אותי וכאילו חושבת בתוך עצמה שמצבה הכי מורכב וקשה ואין לו פתרון.

שתקתי לרגע וחייכתי אליה, החיוך שלי עובר גם בטלפון.

והגבתי שברור שאפשר, הכל מתחיל באהבה עצמית.

אהבה עצמית

את אוהבת את עצמך?

כן, בטח. אני מאוד מטופחת וחשוב לי איך שאני נראית.

ומבפנים? שאלתי,

אהבה עצמית מתחילה מבפנים, באיכויות שלך, במה שאת חושבת על עצמך במחשבות העמוקות.

אהה, אז לא. אני כל הזמן מבטלת את עצמי ורצונתי למען בעלי והילדים.

היום הילדים כבר גדולים ( 7 ילדים, רובם בנים),

אז הם כל הזמן לומדים בישיבה. באם להפסקה רק כדי לאכול וחוזרים לישיבה.

כל החיים שלי אני רק דואגת לכולם, מגדלת אותם, מבשלת, מנקה, מארגנת, אוהבת, מעצימה אותם ובעיקר את בעלי כי הוא ראש הבית.

ומה איתי? למה לי אף אחד לא דואג.

בדידות מתחת למליון משימות

אין לי חברות, יש לי רק אחים ואין לי דמות אישה לדבר איתה.

בודדה בתוך ים של מטלות.

אמא שלי אישה חולה מורכבת, כל המחלות והתרופות יש לה.

ורק אני זו שסביבה ודואגת לה.

הכל עלי, הכל הכל. את מבינה?

ובעלי אפילו לא אומר מילה טובה, להיפך, הוא משתיק אותי כשאני מתלוננת.

מילדות היא לקחה על עצמה את רוב המשימות, כי גדלה עם אמא חולנית.

האחים שלה ידעו שאפשר לסמוך עליה והוסיפו לה עוד משימות.

כך הכירה את בעלה בשידוך, ונכנסה לתפקיד האישה והאמא.

תמיד עבדה, תמיד חייכה, תמיד עשתה עוד ועוד למען אחרים וציפתה להערכה.

והיום, שהיא לא מרגישה מוערכת, בודדה.

התעייפה מהחיים והכי קשה לה- לטבול במקווה.

היא רואה את סגנון החיים האלו כמו ניצול וזה מכאיב לה מאוד.

עצת הרבנים: להמשיך למען שלום בית

היא יודעת שזה לא בסדר, אבל ממשיכה כדי לשמור על שלום בית לפי עצת כל הרבנים.

באיזה שהוא מקום שמעתי שהיא כועסת על הדת, לא מתחברת למגזר, מאשימה את הרבנים שמכניסים אותה לבור עמוק יותר ויותר.

מדובר באשת חייל,

אישה טובה שלא מצליחה לומר את שלה בלי לספוג עלבונות.

היא חושבת על גרושים, אבל חושבת גם על מה יגידו עליה בקהילה.

היא במלכוד פנימי עצום וזועקת לעזרה.

כל כך התחברתי למילים שלה, הבנתי את הרגשות שלה.

היא הרשתה לעצמה לשפוך את הכל כי אנחנו לא מכירות,

זו שיחת טלפון להכוונה והרגישה שאני מכילה אותה,

אני לא מהמגזר שלה ולכן לא שופטת אותה כמו שהיא שופטת את עצמה ומניחה שכולם ישפטו אותה.

גם את מוזמנת לדבר איתי בשיחת הכוונה ללא עלות>>