כתבות מומלצות עבורך
הקשר בין טראומה, חרדה ונדודי שינה, איך פותרים
"מה נותן לך טיפול רציף יומיומי שבו "הכל כלול
אבחון מדוייק לחרדות בציור בלי לצאת מהבית
כך נוכל לעזור לילדנו להפחית חרדה
המצב הקשה השורר בארץ בימים אלה, מעורר בכולנו תחושות קשות של עצבות, חרדה, מתח וחוסר וודאות.
המצב עלול לעורר מתח וחרדה גם בקרב ילדינו.
לחיצה על התמונה מובילה לראיון המלא
אפשר להאזין לפודקאסט המלא מכאן:
אצל ילדים, התגובות למצב קשה יכולות להיות מושפעות ממרכיבים שונים, למשל:
-מרכיב הקרבה. ככל שמקור האיום קרוב (פיזית ורגשית) ומורגש יותר בחיי היום-יום של הילד, כך רמת החרדה שעלולה להתעורר בו תהיה גבוהה יותר.
-מרכיב נוסף שישפיע על התגובה הוא: גיל הילד, שמשליך על רמת ההבנה של המצב, אופן ההסתכלות וההתייחסות למה שמתרחש וכן הלאה.
-מרכיבים נוספים הם תכונותיו האישיותיות של הילד וגם הנטייה שלו לפתח חרדה, זאת אומרת שיש ילדים שרגישים יותר לגירוים מעוררי חרדה.
-עוד מרכיב משפיע הוא נסיבות חיים אשר מגבירות את הסיכון לחוות חרדה, כמו חשיפה לטראומות במהלך החיים, גדילה בסביבה חרדה מאוד וכו'.
* פעמים רבות מדובר בשילוב בין תכונות אישיותיות, נטיות, וגורמים פסיכו-סוציאליים המרכיבים את סביבתו של הילד.
-מרכיבים נוספים, שלגביהם ארחיב בהמשך, הם: רמת הלחץ והחרדה שחווים הורי הילד לנוכח המצב המאיים וגם האופן בו הם מגיבים למצב.
* פחד הוא תגובה רגשית חשובה והישרדותית כי הוא שומר עלינו מפני סכנות. הוא מעורר בנו את הדריכות הדרושה לנו על מנת להתגונן מפני סכנות. עם זאת, חרדה המתבטאת באופן לא מווסת ובעוצמות גבוהות מידי פוגעת בתפקוד שלנו, ולכן אינה יעילה.
חרדה באה לידי ביטוי באמצעות סימפטומים פיזיולוגיים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים
חשוב להיות ערניים לכל שינוי אצל הילדים המתבטא באחד או יותר מהסימפטומים הנפוצים הבאים:
*סימפטומים פיזיולוגיים/גופניים:
דפיקות לב מואצות, מיחושים בבטן/"פרפרים" בבטן, מתח שרירי, כאב ראש, תחושה של הצפת רגשות, הזעה, סחרחורות ושינויים בתאבון ובהרגלי השינה.
*סימפטומים רגשיים:
פחד, דאגה, מתח, עצב, דכדוך, תחושת חוסר אונים, רגזנות, מועקה מתמשכת ללא תחושת הקלה.
*סימפטומים קוגניטיביים:
מחשבות שליליות המבטאות פחד מפגיעה/סכנה כגון: "קורה משהו נוראי ומפחיד", "אני פוחד שיקרה לי משהו רע", "אני פוחד שמישהו מהמשפחה והחברים שלי יפגע" וכן הלאה.
*סימפטומים התנהגותיים:
התפרצויות זעם, בכי, אי-שקט, קושי בריכוז, התכנסות לתוך עצמי, התבודדות, הימנעויות שונות.
כיצד נוכל לסייע לילדינו להפחית חרדה ולבנות חוסן נפשי?
ראשית נבין מהו חוסן נפשי ולמה חשוב שאנחנו כהורים נדע איך לטפח אותו בקרב הילדים שלנו.
חוסן נפשי מתייחס ליכולת להתמודד עם מצבי לחץ ומשבר ולהסתגל לנסיבות החיים החדשות שנגרמו עקב מצבים אלו, ולגמישות ביכולת להסתגל לשינויים שהם בלתי צפויים. אחד הגורמים המרכזיים הקשורים בחוסן הנפשי הוא תחושת מסוגלות עצמית וערך עצמי.
חשוב להבין שחוסן נפשי הוא לא תכונה מולדת אלא יכולת נרכשת המתפתחת לאורך השנים ומושפעת, מעבר למזג שאיתו נולדנו ,גם מגורמים חיצוניים. וכאן בא לידי ביטוי התפקיד המשמעותי של ההורים בבניית חוסן אצל ילדם.
- אפשרו לילדים לשאול שאלות, הקשיבו להם וענו להם בסבלנות, תוך העברת מסר שכל שאלה לגיטימית.
- כשהילד מביע חרדה או כל רגש לא נעים אחר, בתגובתכם, חשוב להקפיד על מספר דברים חשובים:
- לנרמל את מה שהילד מרגיש: "התגובה שלך למצב היא נורמלית וטבעית והרבה ילדים ומבוגרים (גם אני ואבא) חוששים ועצובים עכשיו כמוך".
- לתת תוקף לרגש שהוא מביע: "אני מבינה לגמרי למה אתה עצוב וחושש, קרה משהו מאוד עצוב במדינה שלנו". באופן זה, אני נותנת מקום ולגיטימציה לחרדה ולעצב, מבלי לנסות להפחית מעוצמת הרגש או מהסיבה שהובילה לרגש, אלא לקבל את הרגש שהילד מבטא כפי שהוא ולתת לו תוקף.
- להעביר מסר של תקווה: "אנחנו יחד ונעבור את זה!", "הצבא עושה עכשיו הכל כדי שיהיה פה שקט" וכן הלאה.
*דבר נוסף שחשוב להסביר לילדים הוא שכל הרגשות לגיטימיים ולכל אחד מהם יש תפקיד חשוב: מצד אחד, רגשות נעימים כמו: שמחה, תקווה, אהבה, הנאה, רוגע וכן הלאה, עוזרים לבנות חוסן וביטחון, ומצד שני, רגשות לא נעימים כמו: פחד, עצב, כעס, תסכול, עלבון וכן הלאה, עוזרים לנו לשרוד ושומרים עלינו, כי הם מעבירים לנו ולסביבתנו מידע חשוב.
לדוגמא: רגש הפחד מזהיר מפני סכנה, רגש העצב מאותת לאחרים שאנו זקוקים לתמיכה וכן הלאה.
*בנוסף, בשיח היום-יומי עם הילדים, חשוב להשתמש במילים המתארות רגשות. הדבר יסייע להם להכיר את מגוון הרגשות שקיימים, לזהות את הרגשות שלהם, ולהבין מה גורם להם להרגיש רגשות שונים ושזה לגיטימי להרגיש לפעמים רגשות לא נעימים.
זאת אומרת ששיח רגשי בבית מסייע לילדים להתמודד טוב יותר עם רגשות לא נעימים ולנהל אותם.
- חשיפה מבוקרת של הילדים לשיחות מבוגרים, צפייה מבוקרת בתכניות הטלוויזיה וברשתות החברתיות.
- הסבר אודות המצב
חשוב להתאים את כמות המידע ואת התכנים לגיל הילד. המידע המועבר צריך להיות מתומצת, פשוט ועם מסר מרגיע.
*יש להיזהר מהצהרות קיצוניות וקטסטרופליות ליד הילדים, כמו: "המדינה באבדון" או "אין תקווה" וכדו.
- מודעות הורית ומודלינג (modeling) הורי
התנהלו בדרכים יעילות לניהול החרדה והתחושות הקשות העולות בכם. ילדים רואים, קולטים וסופגים הכל, ולכן שימו לב גם לטון הדיבור שלכם ולמה שאתם משדרים בהבעות הפנים ובתנועות הגוף, ולא רק לדברים הנאמרים.
למעשה, מודל מווסת של ההורה משמש כחלק המאוזן והחושב במוחו של הילד, ותפקידו של מודל מווסת זה הוא להרגיע ולמתן, במקום להגביר עוצמות.
ישנן דרכים שונות בהן תוכלו להשתמש כדי להפחית את תחושת המתח והחרדה שאתם, ההורים, חווים.למשל:
- אל תהיו לבד. גם אם אין חשק, קחו את עצמכם, צאו מהבית, היפגשו עם חברים ועם קרובים ושתפו אותם ברגשות ובמחשבות. סביבה חברתית תומכת מסייעת לתחושת בטחון ורוגע ונותנת המון כוח.
- הימנעו מצפיה בסרטונים ובתמונות המתעדים את הזוועות, והפחיתו את ההיצמדות לחדשות ולמדיה בדומה להמלצה לחשיפה מבוקרת של הילדים למדיה, חשוב שתקפידו על זה גם בעצמכם. מעבר לדוגמא אישית עבור הילדים, ההיצמדות למדיה מכניסה אותנו למעגל שלילי שקשה לצאת ממנו ומגבירה את הסטרס. *אנחנו עדיין מנסים להבין מה קרה פה ולתפוס על זה שליטה, אבל הצפייה המתמשכת באותן תמונות וסרטונים המתעדים את הזוועות, רק מעצימה ומנציחה את הזוועות אצלנו בראש, ובנוסף, משמרת את הפאסיביות ואת תחושת חוסר האונים ומבליטה בתודעה שלנו את הרוע – כל זה מעצים את החרדה ומשמר אותה. *לטובת הפחתת תחושת המתח, כדאי להפחית גם את ההיצמדות למשדרי החדשות ולתוכניות הטלוויזיה העוסקות בנושא, אך מצד שני, יש בנו את הצורך המובן להתעדכן במה שקורה ולהקשיב לפרשנויות, מאחר וידע המעניק תחושת שליטה, הוא מקור להתארגנות ולהרגעה. הדרך העדיפה ביותר לרכוש ידע היא לקרוא, מאחר וקריאה היא הכי פחות חודרנית ומפעילה רגשית, ביחס לצפייה (שהשפעתה מבחינה רגשית זה היא הגבוהה ביותר) וביחס להאזנה (שהשפעתה מבחינה רגשית זה פחותה מצפייה). עם זאת, חשוב לא להגזים גם בקריאת העדכונים והפרשנויות (פעם בשעה זו תדירות סבירה).
- התגייסות למען הנזקקים לסיוע *לעומת הפאסיביות, תחושת חוסר האונים וההתמקדות ברע, המהווים פועל יוצא של חשיפה מתמשכת למדיה, התגייסות לתוך מה שכן ניתן לעשות, מהווה את אחד הגורמים המרפאים ביותר, מחברת אותנו ל-טוב, לאקטיביות, לכוח ומסייעת לתחושת שליטה (שלא כוללת לצידה תוצר לוואי של הגברת החרדה). *מעבר לכך, עשיה למען האחר (ועשייה באופן כללי) גורמת לנו להרגיש משמעותיים, וכך מגבירה את מידת הערך העצמי שלנו ובדרך זו תורמת לבניית חוסן נפשי. *בנוסף, היא עוזרת לנו להסיח את הדעת מגורם הסטרס - אנחנו מתמקדים במשהו אחר שמעסיק אותנו במקום במחשבות השליליות.
- דיבור עצמי מחזק
חישבו על היגדים מאוזנים, מאזנים ומרגיעים שיסייעו לכם להגביר את תחושת השליטה ולנסוך בכם תחושת תקווה ואופטימיות. כתבו אותם על דף ואמרו אותם לעצמכם. חשוב שההיגדים יהיו מציאותיים ושתאמינו בהם.
להלן מספר דוגמאות להיגדים מחזקים:
* "התחושות שלי נורמליות לאור המצב וכולנו כרגע חווים מתח ולחץ" נרמול הוא גורם משקם ומרגיע חשוב ויעיל.
* "כמו שישראל הצליחה להתגבר על מצבים קשים מאוד בעבר, היא תצליח להתגבר גם הפעם" משחר ההיסטוריה אנחנו עם למוד טראומות, ועם זאת, בכל פעם קמנו על רגלינו.
* "התקופה הזו קשה, אך היא זמנית" -חשוב שנזכור שמדובר כרגע בשלב שהוא בתוך תהליך עם אופק אחר שהוא שונה מההווה.
-מעבר לזה, חשוב שנהיה מודעים לכך שגם במצבי חירום, הנפש שלנו לא נשארת באותו מצב, משום שהיא כל הזמן מעבדת מידע, מעכלת ונעה בהדרגתיות בתהליכי התמודדות עד לחזרה לחיים נורמליים. זאת אומרת שאנחנו אומרים ומזכירים לעצמנו שמדובר מצד אחד במצב זמני במובן החיצוני לנו, ומצד שני, גם במצב נפשי (חוויה פנימית) שהוא זמני.
* "כמות המתנדבים המגויסים לסייע מעוררת השתאות" אנחנו מזכירים לעצמנו שיש גם טוב ולא רק רוע, וזו תמונה מציאותית מעודדת.
5. תרגול טכניקות גופניות המסייעות להפחתת מתח וחרדה *טכניקת כיווץ והרפיית שרירים הדרגתית אפרט לגביי גרסה מקוצרת של תרגיל הרפיית שרירים המכונה: "הרפיית ג'ייקובסון" (הקרויה על שם אדמונד ג'ייקובסון, רופא-פסיכיאטר, פסיכולוג ופיזיולוג יהודי-אמריקאי, אשר פיתח את הטכניקה).
התרגיל מבוסס על הקשר ההדדי הקיים בין מתח נפשי לבין מתח גופני (טונוס שרירים), כאשר הגברת אחד מהם - גורמת להגברת השני והרפיית אחד מהם - מרפה את השני, ולמעשה, מפעיל לנו בגוף את מערכת ההרגעה, שנקראת: המערכת הפרא-סימפאטטית.
הרפיה על בסיס יומי מונעת הצטברות של תגובות פיזיולוגיות של מתח.
הנחיות לביצוע התרגיל:
א. שבו על כיסא נוח, כאשר הגוף מצוי בתנוחת מוצא אופטימלית כאשר אתם מרגישים נוח: הגב נתמך ע"י המשענת, הישבן נתמך ע"י המושב, הכתפיים רפויות, הידיים מונחות על הירכיים, כפות הרגלים מונחות על הרצפה.
ב. בכל פעם, כווצו בחוזקה קבוצת שרירים אחת תוך ספירה עד 5
קבוצות השרירים לכיווץ והרפיה הן בסדר הבא: מתחילים משרירי הכתפיים (מתיחתם לאחור או כלפיי מעלה), שרירי הזרועות, שרירי כפות הידיים (מבצעים תנועת אגרוף של כפות הידיים), שרירי הבטן, שרירי הרגליים ושרירי כפות הרגליים (פעם אחת כלפיי מעלה - תנועת 'פוינט' ופעם אחת כלפיי מטה - תנועת 'פלקס').
ג. בזמן הכיווץ, חושו את הצטברות המתח בשרירים המכווצים.
ד. במקביל לכיווץ כל קבוצת שרירים, אפשרו לשאר הגוף להישאר רפוי ככל האפשר. כווצו רק את קבוצת השרירים שאתם מכוונים אליה.
ה. לאחר 5 שניות של כיווץ כל קבוצת שרירים, שחררו אותם בבת אחת, והמתינו 10 שניות ע"מ לאפשר לשריר להגיע למצב הרפיה. שימו לב להבדל בין תחושת המתח של הכווץ לבין הנינוחות וההנאה של העזיבה (let go)
*טכניקת ההרפיה הגופנית השנייה נקראת: נשימה סרעפתית מרגיעה בזמן תחושת לחץ, מבלי שאנו מודעים לכך, אנו נוטים לנשום נשימות שטחיות או מהירות מידי. שליטה על קצב הנשימה ומיקוד תשומת הלב על הנשימה מביאים לירידה ברמת הורמוני החירום בדם ולתחושת רוגע כללית.
הנחיות לביצוע התרגיל:
א. סיגרו את הפה והכניסו אויר רק דרך האף, בספירה עד 4, לתוך הבטן (ולא לתוך הריאות). הניחו יד על הבטן וודאו שהיא מתנפחת.
ב. השאירו את האויר בבטן למשך 2 שניות.
ג. הוציאו את האויר לאט לאט רק דרך הפה, בספירה עד 6.
המשך דרכי הפחתת החרדה ובניית חוסן נפשי אצל הילדים:
- שמרו על שיגרה, סדר יום ועל גבולות סבירים ילדים זקוקים למסגרת מוכרת וידועה, הנוסכת בהם תחושת מוגנות, בטחון ויציבות.
- כמו אצלנו המבוגרים, חשוב שגם הילדים לא יתבודדו גם אצל הילדים, תחושת ה'ביחד' מרגיעה ומעניקה כוחות. לכן כדאי לעודד את הילדים להיות בקשר עם חברים, לקיים מפגשים חברתיים, ואם אין אפשרות לצאת מהבית, להיות בקשר באמצעות שיחות וידאו או טלפון.
- עודדו את הילדים לעסוק בפעילויות שמעניינות אותם ועושות להם כייף מעבר להנאה והסחת הדעת מהמחשבות השליליות, הן גם תורמות לתחושת שליטה.
- הקפידו על זמן איכות עם כל ילד בנפרד, לפחות פעם בשבוע
זמן האיכות כולל מתן יחס אישי לילד, כאשר הילד בוחר את הפעילות.
הפעילות יכולה להימשך גם 20 דקות בלבד, כאשר מה שחשוב הוא שתשומת הלב שלכם מופנית רק אל הילד, לצרכיו ולרגשותיו.
- טיפוח הערך העצמי והמסוגלות העצמית של הילד
ערך עצמי מוגדר כמידה שבה האדם אוהב את עצמו כפי שהוא. מידת הערך העצמי ותחושת המסוגלות העצמית משפיעות באופן משמעותי על הרווחה הנפשית שלנו.
מחקרים מראים כי ילד שלומד לאהוב את מי שהוא, הוא ילד מאושר יותר, בריא יותר, חסין יותר למצבי לחץ, למצוקות נפשיות וכו.
לערך עצמי גבוה (אך לא מופרז) ולתחושת מסוגלות עצמית, ישנה תרומה משמעותית ליכולת ההתמודדות של הילד עם מצבי חיים שונים, לחיזוק הביטחון העצמי שלו, להפחתת חרדה ולשיפור הוויסות הרגשי.
נוכל לטפח את מידת הערך העצמי של הילדים שלנו בדרכים רבות,
למשל:
*ילד שמרבים להתעניין בו, לשתף אותו, להתייעץ אתו ולבקש את עזרתו (באופן מותאם גיל) - יסיק שהוא בעל ערך.
למשל, נספר לו איך עבר היום שלנו בעבודה ונשאל אותו איך עבר היום שלו, נשאל לדעתו בנושאים שונים, לילד צעיר נוכל לאפשר לבחור איזה סיפור הוא רוצה לשמוע לפני השינה, איזה חבר הוא רוצה להזמין אחר הצהריים וכו.
דרך נוספת היא לאפשר לילד לתרום ולעזור בבית. גם ילדים צעירים יכולים להועיל: לפנות מדיח, לשטוף ירקות לקראת ארוחת הערב, לערוך את השולחן וכו' (כדאי לבדוק עם הילד כיצד הוא בוחר לתרום).
* נעודד את הילד לעשייה למען האחר. גם ילדים ונוער יכולים להעסיק את עצמם בעשייה למי שנזקק לכך, שהיא גם מסיחה את הדעת, מחברת את הילד לטוב ולכח, וגם מגבירה את תחושת היעילות והמסוגלות העצמית ובכך תורמת לחוסן הנפשי. למשל, נעודד ילדים צעירים להכין ציורים ומכתבים לחיילים, בני נוער יוכלו לתרום בדרכים מותאמות לגילם. נשאל אותם איך הם חושבים שיכולים לתרום ולסייע למי שנזקק לכך בתקופה זו. אפשר להציע להם לכתוב לתושבי הדרום ולחיילים מכתבים שיחזקו אותם, להכין להם חבילות וכן הלאה.
* נשתדל שבמקום הבעת פנים מודאגת או נוקשה, נקפיד על הבעה המשדרת חום ונחייך אל הילד כשאנו פונים אליו בבקשה מסוימת או כשאנחנו עונים לו כשהוא שואל אותנו משהו, כמובן באופן שמותאם לסיטואציה. חיוך הוא המרכיב הבלתי-מילולי החשוב ביותר בקשר הבין-אישי. הוא יוצר התניה (חיבור) בין השינוי בהבעת הפנים לבין תחושת ביטחון.
החיוך עוזר לילד להרגיש שההורה בעדו, וגם אם לפעמים מתפתחים קונפליקטים, בסופו של דבר האווירה הכללית שאותה הילד יחווה, היא זו שתקבע את היכולת שלו לאהוב את מי שהוא. *הבעת חום ואהבה באמצעות חיבוקים, נשיקות וליטוף עורו של הילד, גם כן תורמים לחיזוק הביטחון והחוסן שלו.
*שימוש בחיזוקים חיוביים. חיזוק נועד לגרום להתנהגות מסוימת לחזור על עצמה. אם אנחנו רוצים לגרום לילד לאמץ התנהגות מסוימת, אנחנו צריכים לחזק אותו על ההתנהגות בכיוון הרצוי ובאופן הזה הוא תורם לשימור התגובות הסתגלניות שלו. למשל, בהקשר לנושא שבו אנו עוסקים – שימור תגובות המבטאות התמודדות טובה עם תחושת חרדה: "כשאנחנו מצליחים להתמודד עם משהו לא נעים זה אומר שיש לנו כח", "אני גאה בך שאתה עושה מאמצים להתמודד ולהתגבר". כדאי להתמקד בחיזוקים סמליים מילוליים, תוך התאמת הניסוח לגיל הילד. במשך הזמן הילד ילמד לחזק את עצמו בעקבות אותה התנהגות רצויה ("כל הכבוד לי שהצלחתי להתמודד עם הפחד בצורה טובה"), כך שהחיזוק החיצוני יהפוך לחיזוק פנימי יעיל וחשוב.חיזוקים חיוביים מגבירים את מידת הערך העצמי של ותחושת המסוגלות של הילד שמרגיש שההורים רואים אותו, מתפעלים ממנו ומעריכים את מה שהוא עושה.
* שימוש במחמאות. מחמאה היא העברת מסר חיובי, ללא קשר להתנהגות. עם זאת, חשוב לשים לב שכמו חיזוק, כשהיא ניתנת ללא גבול, היא לא יעילה, ולכן חשוב להקפיד להחמיא בתדירות סבירה כדי לא ליצור תחושה של חוסר אמינות או בלבול אצל הילד.רצוי מידי גם להחמיא לילד בכלליות על כך שהוא קיים בעולמכם. למשל: "איזה כייף שיש לי אותך", "איזה כייף לי שיש לי ילד כמוך" וכדומה.
עד כאן לגביי המרכיב של טיפוח הערך העצמי ותחושת המסוגלות אצל הילד, שכאמור גם הוא בעל תפקיד חשוב בבניית חוסן והפחתת חרדה. כעת נמשיך למרכיבים נוספים :
- קיימו ארוחות משפחתיות שגם תורמות לתחושת ה'ביחד' ומגבירות את תחושת הבטחון.
- עודדו את הילדים לעסוק בספורט/פעילות גופנית פעילות גופנית מסייעת לשחרור אנדורפינים בגוף, שהם חומרים כימיים שהמוח מייצר, העוזרים לשיפור מצב הרוח ותורמים לתחושת רוגע.
- עיסוי ומגע נעים בעור גם מגע נעים בעור מסייע לשחרור אנדורפינים בגוף וגם מספק תחושות חום והגנה. בנוסף, הוא גם תורם להפחתה של רמות הורמון הקורטיזול המופרשות בגוף בזמן חרדה ומתח. הרבו בחיבוקים ובליטוף עורם של הילדים. כמה שיותר - יותר טוב.
- החלפת מחשבות שליליות במחשבות מרגיעות, מחזקות ובעלות מסר של תקווה
הציעו לילדים לנסח יחד אמירות עצמיות מחזקות: "בוא נחשוב יחד אילו משפטים שיתנו לנו כח, אנחנו יכולים להגיד לעצמנו כאשר עולה לנו בראש מחשבה לא נעימה?"
- את שיטות ההרגעה העצמית הגופניות שלמדתם ותרגלתם (כיווץ והרפיית שרירים ונשימה סרעפתית מרגיעה), תוכלו ללמד את הילדים, ולתרגל יחד
*תרגיל הנשימה המרגיעה מתאים גם לילדים צעירים וגם למתבגרים.
*תרגיל כיווץ והרפיית שרירים:
-בני נוער יכולים להשתמש בהנחיות למבוגרים אליהן התייחסתי קודם לכן.
-ילדים צעירים יוכלו לתרגל באופן המותאם לגילם:
נציע לילדים לבצע יחד תרגילים שיעזרו לנו להרגיש טוב בלב. למשל:
- תרגיל 'סחיטת הלימונים': מכווצים חזק את שרירי כפות הידיים/אגרופים כמו שסוחטים לימונים, ולאחר 5 שניות פותחים את כפות הידיים/מרפים בבת אחת ומדמיינים את מיץ הלימון נוזל מתוך כפות הידיים.
- תרגיל 'החתול הנמתח': כמו חתול המתעורר מהשינה ומותח את זרועותיו, נמתח את הזרועות שלנו למעלה גבוה גבוה, במטרה לגעת בתקרה, ואחר כך – נמתח אותן לצדדים חזק חזק, ולאחר 5 שניות נשחרר/נרפה את הזרועות בבת אחת לכיוון מטה.
- תרגיל 'הצב': מרימים את הכתפיים גבוה גבוה במטרה לגעת באוזניים, ולאחר 5 שניות משחררים/מרפים את הכתפיים מטה בבת אחת.
*הילדים ייהנו מהמשחקיות שבתרגילים ומהפעילות עם ההורים.
- טכניקת הרגעה של דמיון מודרך לילדים צעירים נציע לשחק יחד משחק כייפי ומרגיע שנקרא: "הפלגה בדמיון". נגיד לילד שמתחילים בהרגעת הגוף ע"י הנשימה המרגיעה ולאחר מכן מבקשים ממנו לבחור מקום שמשמח ומרגיע אותו ונגיד לו שעכשיו נפליג אליו יחד בדמיון. ההורה והילד נשכבים, זה לצד זה, על מזרן או על שטיח ועוצמים עיניים. לאחר מכן, ההורה מתאר לפרטי פרטים את המקום שהילד בחר, תוך שימוש בכמה שיותר חושים כדי לגרום למקום להרגיש יותר אמיתי עבור הילד. למשל, במידה והמקום שהילד בחר הוא חוף הים: "בוא נדמיין שאנחנו עכשיו בחוף הים. מה אתה רואה מסביב? – למעלה השמים כחולים ובהירים, שמשיות מפוזרות על החול, ילדים שמחים מתרחצים בים, ילדים בונים ארמונות בחול, מה אתה שומע? – ציוצי ציפורים שעפות מעלינו, צחוקים של ילדים, רעש הגלים וכו'., מה אתה מדמיין שאתה עושה עכשיו?, איזה טעם אתה מרגיש בפה? - אולי את טעם הארטיק שבדיוק סיימנו לאכול? אתה מריח את ריח המים המלוחים של הים? רוח קלילה מלטפת אותך בזמן שאתה שוכב בשקט על החול הרך והחמים, אתה כל כך רגוע, שאתה כמעט נרדם".
*אפשר להשמיע ברקע מוסיקה שקטה ומרגיעה.
*דמיון מודרך יכול להתאים גם לבני נוער ולמבוגרים, כטכניקת הרגעה נפלאה.
מוזמנים לפנות אלינו לשיחה הכוונה ללא עלות והתאמה למטפלים מעולים
