למה דווקא פסיכותרפיה אינטגרטיבית ומה זה

מהי פסיכותרפיה אינטגרטיבית?

שילוב של שלוש 'גישות על':

1. גישות קוגניטיביות שמאתגרות את המחשבה טיפול קוגניטיבי התנהגותי, NLP
2. גישות שמתחברות לגוף רגש ונפש: בגישה הסומטית, סכמה תרפיה, מיינדפולנס
3. וגם טיפול במגע: עוצמת הרכות.

המון שימוש בדימויים מעולמות בעלי החיים,

מכירים את מנגנוני הישרדות FFF בזמן חרדה?

חיה מסוגלת להעמיד פני מתה, בקיפאון אם היא מזהה שחיה אחרת מאיימת לטרוף אותה.

כך דומה הקיפאון של נשים בזמן אונס או מה שחווינו כעם ב 7.10 במסיבת הנובה, וזה גורם לניתוק רגשי כללי גם אחרי האירוע המאיים.

כמו החיות, שמשתמשות בתנועה כדי לשחרר מתחים, גם בני האדם נעזרים בתנועה כדי לשחרר רגשות.

לדוגמא איילה, אחרי שהאריה מפסיק לרדוף אחריה, מתנערת בכל הגוף ברטט שמשחרר ממנה את הפחד, אפילו החתולה שלי מתנהגת כך בזמן איום והזנב שלה מורם ומזדקר למעלה, מתנפח בעודה רועדת בכל הגוף.

שימוש בתנועה שאפשר לזרום איתה עד הסוף ולבטא את הרגשות, נמצא מאוד יעיל בטיפול.

מכאן אפשר לצפות בהקלטת הראיון המלא:

בקליניקה נוצר 'חלון עוררות' שמסייע לטיפול להתקיים במיטבו.

מהו חלון עוררות?

הלך רוח בחיבור לרגשות, מחשבות נעימים והלא נעימים.

אנחנו ערים לרגשות ומכילים את סך הרגשות שמייצגים אותנו.

באירוע קיצון, אנחנו יוצאים מחלון העוררות ועוברים למצב הישרדותי

וכדי להמשיך בטיפול, צריך לחזור לחלון העוררות.

מבחינים באירועי הקיצון שמוציאים מחלון העוררות בשני מצבים:

1. הצפה שבאה לידי ביטוי בהתפרצות, לדוגמא בכי בזמן השיחה.
2. ניתוק שבו אנחנו מנותקים מעצמינו ומהרגשות שלנו.

הדרכים לחזור לחלון העוררות קשורות בשימוש במשאבים.

משאב זה כל דבר שגורם לתחושת רוגע וביטחון.

נעזרים בכלים ובתפיסת העולם של המיינדפולנס או קירקוע של זיכרון נעים.

לא ממשיכים בטיפול אם נוצרת הצפה רגשית ומיד מתחילים לחזור למקום בטוח ע"י חוויה תיאורית מומחשת בחמשת החושים. שימוש במשהו מחמשת החושים מחזיר לכאן ועכשיו.

גם נשימות איטיות זה משאב שמחזיר לחלון העוררות.

כל רגש מתורגם לתחושת גוף ולכן מטפלים שואלים המון פעמים:

"איפה זה מרגיש לך בגוף?"

לי באופן אישי קשה עם השאלה הזו, ואי נוטה סתם לומר מהו כדי לא לעצור את הרגע.

כמוני, לרוב האנשים קשה להצביע על נקודה בגוף שבה הם מרגישים את הרגשות.

אנשים לא מדברים רגשות, אלא מתנהגים בהתאם לרגשות (זו בעיה בפני עצמה).

וזאת משום שהשפה הרגשית נעלמה עם השנים ככל שבגרנו, וכך גם שימת לב לתחושות הגוף.

הרי ילדים קטנים חיים את חייהם לפי תחושות, כל רגש מגולם בתחושת גוף.

השיום בין התחושה לבין הרגש מאוד חשוב גם בגיל מבוגר ותורם לטיפול ולשערי הכניסה לתת המודע.

אם אנחנו מצליחים להתחבר לתחושות גוף, זה שער כניסה מהיר לתת המודע, כי הגוף לא משקר ותמיד ידע לדייק את התחושה האמיתית.

לכן הגישה האינטגרטיבית מצוינת בשילוב קוגניציה (מחשבה), רגש עמוק משולב בתחושות גוף ומשאבים וגם מגע פיזי.

מהי דרך החיים של המיינדפולנס?

הרבה מתבלבלים (כמוני) וחושבים שזו צורת נשימות במדיטציה להתחבר לעצמי בכאן ועכשיו וכך זה נתפס.

ההגדרה של מיינדפלנס היא הווית חיים, חוויה.

להיות במודעות קשובה, חסרת שיפוטיות לכל מה שקורה ברגע זה.

להיות בחיות מלאה ומחוברים לכל דבר שקורה עכשיו בכל סיטואציה בה אנחנו נמצאים.

להיות במודעות לכל פעולה הכי פשוטה שאנחנו עושים בחיי היומיום.

הפילוסופיה מאחורי המיינדפולנס: קבלה רדיקלית של כל החיים.

זה מה שקורה עכשיו, זו המציאות, גם אם היא קשה, עם זה אנחנו מתמודדים.

זו חוויה מלאה של  being

איך מטפלים לא טועים ובוחרים את הגישה המתאימה לכל אחד?

איך מתוך עשרות גישות שלכל אחת עשרות כלים, המטפלים יודעים לבחור מה מתאים לכל אדם שמגיע לפתור בעיה בטיפול?

זו מטרת הפגישה הראשונה, להגיע לאמון והיכרות של מה נכון לכל אחד, כדי לבנות אמון ולבחור מה שמתאים ונוח לכל אחד באשר הוא.

בפגישות הראשונות מכירים את המשאבים והעוצמות שלהם בדרך ההתנהגות והדפוסים שלהם וזה מכתיב את התחלת הטיפול ובחירה בגישת טיפול אחת או שילוב של כמה גישות קרובות בתפיסת עולמן.