לגלות את עצמי מחדש

בכל פעם שקורה לנו משהו מטלטל,

זו הזדמנות לצמוח ממנו.

אני יודעת שזה נשמע ממש מעצבן לשמוע את זה,

במיוחד למי שעכשיו נמצא בתוך הפלונטר של חייו.

הפעם אשתף אתכם בסיפור השראה של ענת גרינברג:

מחלימה מסרטן

פסיכותרפיסטית משלבת גוף נפש רוח

מנחת קבוצות ומעגלי הקשבה.

מלווה ותומכת רגשית בנשים מתמודדות / מחלימות ממחלת הסרטן.

אלו המילים של ענת:

אני "אישה בתוך מסע"

מרגישה עמוק בתוכי את השליחות

להיות איתך ולצידך בדרך לריפוי והחלמה.

לפני 19 שנים אובחנתי בסרטן שד, כשאני בת 44, כך באמצע החיים.

אין לתאר במילים את תחושת השבר בו הייתי שרויה.

עברתי שני ניתוחים, כריתת שד, הוצאת שחלות, טפולים וכימותרפיה.

החלטתי לצאת למסע ריפוי

לרפא את עצמי ולרפא את חיי.

עם המסע גיליתי אותי מחדש

לאט לאט התחלתי להתבונן פנימה ולהתחבר אלי ממקום אותנטי, פתוח ואמיתי.

במסע שלי ניקיתי רגשות, עכבות וחסמים, דיברתי אותי, את הכאב, את הפחד, את הבכי.

היום אני מרגישה שליחות גדולה להעביר את זה הלאה ולעזור לכמה שיותר נשים להתבונן בסרטן בעיניים בריאות ואופטימיות ולגייס את הגוף, הנפש והתודעה לריפוי והחלמה.

מכאן צופים בהקלטת הראיון המלא

האזנה לפרק הזה בפודקאסט

בראיון תקבלו תשובות לכל השאלות האלו:

איך מתמודדים עם תחושת הפחד, הבלבול החרדה וחוסר הודאות במחלת הסרטן?

רגע הגילוי באמת מטלטל, הוא יכול לרסק ברמת המחשבות.

יחד עם זה חשוב לתת לזה מקום, לקבל את הבשורה ולהכיל אותה עם נשימה לכיוון מסע חדש שמלמד אותנו משהו על עצמנו.

ההתמודדות מביאה איתה הרבה גילויים, החשובה בהם זה את עם עצמך וההבנה שאת מסוגלת להכיר חלקים שלמים בתוכך שהתעלמת מהם והם נוכחים בחייך.

איך נשים מתמודדות עם השאלה: האם אני אותה אישה? אותה אמא? אותה בת זוג?

את אותה אישה, רק יותר טובה. בסיום המסע, אחרי ההחלמה את מוסיפה לעצמך את החלק התודעתי שמרגש ומפתח אותך להיות עוד יותר טובה ממה שהיית לפני כן.

איזה שינוי צריך לעשות בחיים כדי להמשיך את החיים בשמחה והנאה יחד עם מחלת הסרטן?

לחשוב חיובי, לנתק מעצמך מחשבות מעכבות או אנשים מספידים ומרחמים.

ללמוד לקחת פיקוד על המחשהות והמילים שאת מוציאה מהפה כי לכל דבר יש משמעות ומוביל לתוצאות.

לדעת שיש לך את הבחירה לנהל את המסע וזה הזמן שלך לגדול בתוך עצמך בדרך להחלמה.

ללמוד לקבל אהבה מהסביבה התומכת, לחפש את התמיכה ולהנות ממנה.

איזה כלים יישומיים נשים לומדות ומקבלות מהסדנא והמפגשים הפרטניים?

כל אישה זה עולם עצום בפני עצמו.

נשים מגלות את עצמן תוך כדי השיחות, הן מבינות ששמו את עצמם בצד והיו רק למען אחרים.

לומדות לאהוב את עצמם מחדש.

לומדת לקבל אהבה מאחרים ונהנות לקבל, דבר שהיה זר להן עד כה.

איך מתבוננים על הגוף עם ההשתנות שלו ומתחברים אליו מחדש?

הגוף מזכיר לנו בכל פעפם מחדש את הניתוחים, במקרה שלי את כריתת השד.

לומדת להתבונן בעצמי ולהשכר בתובנות שלמדתי במסע הזה.

זה קצת קשה להבין אבל זה נכון: הגוף הוא רק גוף, ואנחנו לא רק גוף, אנחנו גם נפש ורוח.

וכמעט בכל מחלה שמופיעה בגוף, יש מקור בנפש ובתודעה- להתבונן פנימה ולנסות להבין מה זה אוצר לנו, למה זה הגיע אלינו ומה אפשר ללמוד מזה?

הבעיות הרגשיות, בעצם מזינות את הגוף במחלה שמתפתחת עד שהיא מתפרצת ומכריחה אותנו לחזור לרגש ולהבין משהו על עצמינו.

כל מסע שנוצר בגלל אירוע מטלטל- הוא הזדמנות ללמוד על עצמנו ולהתפתח ממנו.

זוכרות לתת מקום? לקבל ולהכיל כל דבר כדי לצמוח ולהתחזק.

איך מתמודדים עם מחשבות מעיקות של מה יקרה אם...?

חושבים אחרת, מרחיבים את סל המחשבות ומוסיפים מחשבות חיוביות ודמיום על עצמי בסוף המסע אחרי ההחלמה.

אני קוראת לזה: הרחבה.

זה תהליך שאני מלמדת את הנשים לעבור עם עצמן בתוך סל המחשבות האוטומטיות.

מה הסרטן בא לומר לי , ולמה אני לא צריכה אותו יותר?

הסרטן בא להעיר אותך, שתביני את דרכך ותחזרי למסלול של היעוד שלך.

תתני לעצמך, זמן, תשומת לב ומחשבה מעצימה ומצמיחה וזו הדרך לריפוי מלא.

מה אני לומדת על עצמי מהסרטן?

שיש רווחים מהמחלה, וכדאי לחפש אותם.

היום אני אישה יותר שלמה, למרות שאברים בגופי חסרים.

אני יודעת לזהות את הסנטר שלי ולשמור עליו, מבלי לתת לאחרים להזיז אותי ממנו.

מה גיליתי ומה אני ממשיכה לגלות?

אני תלמידה של החיים, גיליתי שיד בי את כוחות הריפוי הפנימיים ואני ממשיכה ללמוד דרך המסע שאני מלווה נשים אחרות בדרך לריפוי של גוף ונפש יחד.