"אני משתגע כשהיא מדברת אלייך לא יפה. היא מתנהגת כאילו הכל מגיע לה, היא לא אומרת תודה על שום דבר!"

"ועוד יותר גרוע, כשהיא מגיעה הביתה היא אפילו לא מתייחסת אלי, גם אם אני יושב במטבח".

ככה אומר שי לרונה כשהם יושבים מולי.

שי ורונה חיים יחד כמעט שנה, במערכת יחסים של פרק ב'.

רונה הביאה איתה לביתם המשותף את שתי בנותיה מנישואיה הראשונים, בנות 12 ו 15.

שי בא עם בנו בן ה 9 וביתו בת ה 7 מנישואיו הראשונים.

להתמודד עם פרשת דרכים שזוגיות פרק ב' מזמנת בעזרת טיפול זוגי מקצועי

הם עומדים על פרשת דרכים, מרגישים שקשה להם להתמודד עם מה שהקשר הזוגי מייצר להם, ש"הרעש" שהילדים עושים, כלומר העימותים וחוסר השקט שזה מכניס להם ליום יום שלהם, גורם להם לאחרונה להתלבט אם לוותר על הזוגיות הזאת ולהיפרד.

ההחלטה לא קלה. הם כבר פירקו בית פעם אחת, הם יודעים שלא כל כך פשוט למצוא בן זוג שמתאים לך, שאוהב אותך, שנהנים בחברתו.

והאמת, בזמן שבו רונה ושי מבלים יחד רק שניהם, כאשר הילדים הולכים אל ההורה השני שלהם (בנותיה אל אבא שלהן, ילדיו אל אמם), הם נהנים, מרגישים חיבור טוב, הסקס נפלא והטעם שלהם בהופעות וסרטים זהה.

אז מה קורה כאן שמפר את ההרמוניה הזוגית?

ילדה בת 15 שמרימה את הקול ומדברת לא יפה אל אמא זה מחזה נורמלי, ובמידה רבה גם צפוי.

אם לא מזמן הוריה התגרשו, בוודאי שיש לה סיבות להביע כעס וקושי מול אמא.

אבל שי, שאינו אבא שלה, ומנסה כמיטב יכולתו להיות שותף מלא של רונה בכל מה שקשור בחיי הבית והמשפחה, מוצא את עצמו חסר אונים כאשר הוא נתקל בהתנהגות מתריסה ולא תמיד מכבדת של ביתה.

מעבר לכך, שי יודע לנהל תקשורת מצוינת עם קולגות, עם משפחה מורחבת, עם ילדיו, אבל כאן הוא לא מוצא את המילים הנכונות כדי להגיע אליה ולמצוא שפה משותפת.

אצלי, על הספה הוא שומע פעם ראשונה על ההבדל בין הורה ביולוגי להורה 'משולב'.

לצפיה בראיון מרתק עם דורית אבן שרון, לחצו על התמונה:

'להבין את ההבדל שבין הורה 'ביולוגי' לבין הורה 'משולב

אני קוראת 'הורה משולב' להורה השני במשפחה המשולבת. משפחה משולבת הוא מונח שמתורגם מאנגלית (Blended Family) ונכנס לשפה שלנו רק בשנים האחרונות.

במאמר מוסגר, הגיע הזמן להחליף את הכינוי 'אמא חורגת, אבא חורג' שהוא מלא בקונוטציות שליליות שהתקבעו בעשרות שנים של ספרות וסרטים בלתי מחמיאים.

בקצרה, הורה ביולוגי, אם לא יעשה טעויות קריטיות בתקשורת עם ילדיו, הם יראו בו דמות סמכותית מעצם תפקידו. הם נולדו לתבנית שבה לאמא ולאבא יש לגיטימציה לחנך, לסמן גבולות, לתת הנחיות לגבי מה שאסור ומותר בחיי הבית והמשפחה.

הטמעת הסמכות ההורית של ההורה המשולב

להורה המשולב, זה שרק עתה הכירו ונכנס לגור עם אמא או אבא שלהם, הילדים לא באופן אוטומטי מקשיבים.

למעשה, המשפט 'הוא לא אבא שלי, מה הוא אומר לי מה לעשות' הוא צפוי, נורמלי ורווח גם אצל הילדים הכי מחונכים ומשתפי פעולה, פשוט כי זה באמת לא מציאותי לצפות שהם יסכימו למערכת יחסים סמכותית מהרגע הראשון.

המבוגר החדש בחייהם יוצר להם אתגרים רבים, הם עלולים בצדק להרגיש שמאז שאמא הכירה אותו היא פחות זמינה ופנויה לכל בקשה.

אולי הם נשארים יותר עם בייביסיטר מאז שלאבא יש חברה.

אולי החוקים שהיו פעם בבית, כשגרו רק עם אמא, והתרגלו להשאיר כלים בכיור ולהביא חברים בכל שעה ביום ובלילה, פתאום השתנו הכללים ועכשיו צריך גם להקפיד להיות שקטים בשעות מסוימות.

להבין את קונפליקט הנאמנות של הילדים מפרק א'

חוויית המבוגרים בבית, שלא מזמן התאהבו זה בזה ומרגישים מאוד מאושרים, שונה מאוד מחוויית הילדים שחווים לא אחת קונפליקט של נאמנות, כי אולי החברה החדשה של אבא היא דווקא נחמדה וכיפית, אבל מה אמא תרגיש או תגיד אם אספר לה על זה?

אז מה אפשר לעשות כדי להגיע לרגיעה משפחתית וליצור תשתית של מערכת יחסים טובה?

במהלך הייעוץ אצלי שי הבין שיצירת מערכת יחסים עם בנותיה של רונה צריכה להיות מתאימה למציאות של משפחה משולבת, מתאימה לפרק ב', ושזה אחרת לגמרי מאשר פרק א'.

הדרך למערכת יחסים מצוינת בין הילדים להורה המשלב צריכה להתחיל מיצירת בסיס בטוח של אמון ואכפתיות. לאחר שתהיה תחושה חזקה של חיבה ודאגה אמיתית לצרכיהם, הם יקבלו באופן טבעי גם את הסמכות של המבוגר הנוסף שחי איתם בבית.

ברור שזהו מצב שיוצר אי נחת בלשון המעטה, כאשר חיים יחד בבית אחד אנשים שהגיעו מתרבות משפחתית שונה, בדפוסי התנהגות אחרים ומתפיסות עולם מגוונות, והיחסים ביניהם לגמרי אינם מובנים מאליהם.

אבל אם לא נצפה מהילדים ציפיות לא רלוונטיות, כאילו הם אמורים לשמוח ולהתלהב מהמציאות החדשה ש'נפלה' עליהם באמצע החיים.

אם ניתן למערכת המשפחתית החדשה והמורכבת הזאת את הזמן הנחוץ בשביל להבשיל ולהתפתח לכדי קשר משפחתי אחר, אמיץ ויציב-נצליח ליצור משפחה שיש בה חופש להיות מי שאנחנו, שיש בה קירבה נעימה בין כולם, שיש בה את כל מה שקיווינו למצוא כאשר הכרנו והתאהבנו זה בזו.

כשמחליטים למסד את פרק ב'

לא מזמן סיפרה לי אמא שהבן שלה, בן ה- 10, הגיב בבכי כאשר סיפרה לו על החתונה הקרבה שלה עם בן זוגה, שהוא מאוד אוהב.

הילד נבהל מההשפעה שתהיה לבשורה על אבא שלו, אולי הוא ירגיש לבד פתאום, אולי הוא יקנא ויהיה לו קשה.

מובן שהילד צודק, ויש סיכוי שהוא מגיב כך כי הוא מכיר את אבא שלו ויודע שיהיה לו קשה עם הבשורה.

אני ממליצה במקרה כזה, לשוחח עם הילד בנחת, לאפשר לו להיות גם עצוב בשביל אבא, ולא מתלהב כפי שקיוותה האם, לא לדרוש ממנו לשמוח ולפרגן לצעד שמלחיץ אותו ואולי מפחיד אותו, יאפשר לילד להירגע, לסמוך על אמא ועל אבא שימצאו את הדרך להתמודד עם האתגרים, ובסוף גם להצטרף לחגיגה בעצמו כשיהיה מוכן.

כך גם שי הבין שהתסכול שלו מאוד ברור ונורמלי, אכן המציאות היא מאתגרת בשנות הולדתה של המשפחה שלו ושל רונה.

הם למדו יחד כיצד לנסח את הפנייה אל הילדים בצורה שלא תיצור התנגדות.

הם למדו למה לצפות ולמה לא לצפות בשלב זה של הקשר, ומה יקרה אם יתנו לעצמם את הזמן הדרוש ליצירת אוירה טובה שמושתתת על יסודות נכונים וטובים.

כמובן שמשפחה משולבת בפרק ב' איננה דומה למשפחה ביולוגית של פרק א'. היא לא נולדת באותה צורה, החוויות של כל אחד מחבריה הן אחרות, וחשוב לתת מקום, זמן ולגיטימציה לכל אלה.

זוג שיצפה להתמודד עם בניית משפחתו החדשה עם הידע של פרק א' סיכוייו להתייאש רבים.

הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה- 70% ממערכות היחסים של פרק ב' מסתיימות בפירוק.

מחקרים מראים באופן ברור, שלמשפחה משולבת לוקח  4-7 שנים להתבסס ולקיים קשרים נעימים עם כל חלקיו של הפאזל המורכב הזה, ואם לא ניתן לעצמנו את הזמן והידע הנחוץ, הסיכויים יהיו לרעתנו.

כדי שזה לא יקרה אצלכם, דברו איתי, בואו יחד לקליניקה כדי שאלווה אתכם ותראו כיצד ניתן לעבור את התקופה המאתגרת בהצלחה ולהגיע למנוחה ולנחלה שכל כך חשובה לכם בימים אלו.