כתבות מומלצות עבורך
היכולת שלנו להיפתח - אבל באמת להיפתח - על טיפול רגשי מקצועי
למה רק מי שממש סובל מחליט ללכת לטיפול?
כשהסיפור שלי פוגש את הסיפור שלה
הסיפוק שבשיתוף - על הקשר בין אנשים סביב המלצה אישית
במה care point שונה מהאחרים
כולם מחכים לסוף שבוע, אבל הם מעדיפים להשאר בעבודה
פגשתי לשיחה את שירי טל אטיאס, יועצת משפחתית, זוגית ומדריכת הורים. היא סיפרה לי שסיימה תהליך עם זוג הורים להם שני ילדים: בן 5 ובת 10.
הבת הבכורה מקנאה באח שלה ולכן הפנייה היתה בגללה. האימא שיתפה שהבת כל הזמן מציקה לאחיה עד שכבר נמאס לה להעיר לה והיא מענישה אותה לעיתים קרובות. האימא אמרה שאין לה כבר סבלנות להתנהגות של בתה.
בני הזוג הסבירו שהעקשנות שלה יצאה מפרופורציות, היא מסרבת להפנים גבולות והם מרגישים שאיבדו איתה את כל הסמכות, היא מציקה, מרביצה וגורמת לו לרגשות קשים וזה הכי הטריד אותם.
שאלתי את שירי כיצד התנהל תהליך הייעוץ והיא השיבה:
"ביררתי איתם: מה לגבי התקשורת שלכם כזוג בבית? אמרו שהם לא מדברים ורק רבים.
אין תקשורת ואין שיתוף אפילו בדברים בסיסיים הקשורים בילדים.
חשבתי לעצמי האם הם באמת הגיעו להדרכת הורים בגלל הבת העקשנית או שזה עמוק יותר והשינוי טמון בשיפור הזוגיות.
הבנתי שבן הזוג ציפה לבית מסודר והיא ציפתה לסדר מבחינת חינוך הילדים, והפער גדל כל הזמן.
הוא חזר בערב הביתה לאחר יום עבודה, היא כבר היתה בבית גם לאחר יום עבודה והבית עם שני ילדים קטנים היה מבולגן.
יצא שהוא תמיד פנה אליה בטענה שהיא מזלזלת בו ולא מעריכה את הרצון שלו לסדר, ובגללה הבית לא מסודר.
צללנו עוד קצת לחיי המשפחה ...
הילדה סבלה מחרדות, התעוררה מסיוטים בלילה ופחדה לבצע משימות יומיומיות באופן עצמאי וצעקה לעיתים קרובות, בדיוק כמו ההורים.
היא לא היתה מוכנה להיות לבדה לרגע, ותמיד ביקשה להיות בליווי של מישהו.
שניהם אמרו לי שאם לא היו להם ילדים, הם כבר לא היו יחד.
הם פנו בגלל הילדים אבל די מהר הבנתי שהבעיה היא ביניהם בזוגיות.
הם באו אלי כי לא הבינו מה הם לא עושים בסדר כהורים ורצו לשפר את האווירה בבית ואת מערכות היחסים במשפחה כולה.
ביומיום, הם לא שאלו אחד על חיי האחר, לא היתה ביניהם נורמה של שיחה, אף לא נושא פשוט כמו "איך עבר עליך היום?"
לא היה את המקום לשיח כי כל אחד היה שרוי בתוך הכעס והתלונות שלו. הילדים צעקו כי הבית כולו התנהל בצעקות והשינוי תמיד מתחיל מההורים.
בנוסף, היה להם חשש להגיע לסוף השבוע בגלל האווירה הלא נעימה בבית. במהלך השבוע כל אחד מבני הזוג עסוק בעבודה ובמשימות היומיום דבר אשר לא השאיר להם הרבה מקום להיות יחד. סוף השבוע אילץ אותם להתמודד אחד עם השני, עם הילדים, ועל כן חששו מסוף השבוע וחיכו כבר לחזור לעבודה.
התחלנו לעבוד על התנהלות המשפחה
סדר יום וחלוקת תפקידים, כל אחד משנה משהו קטן כדי לבוא זה לקראת זו. התחילו לעבוד עם משימות לילדים על מנת להפחית את ההתנגדות אצל הילדה ולרתום אותה לשיתוף פעולה.
האימא הרגישה שהיא מזניחה את עצמה עד מצב שאין לה אוויר, חסרת מצב רוח ונמאס לה לחזור מהעבודה לילדים ולכל הרעש, היא נכנסה לדכדוך רק מהמחשבה על מה שמצפה לה בבית, שלא לדבר על התגובות של בעלה כשיחזור מהעבודה ויתחיל עם הביקורת.
מדובר באימא אנרגטית שאיבדה את הכוחות של עצמה, הפסיקה ללכת לחדר כושר אך בעקבות הייעוץ חזרה לשגרת ספורט והתחילה לצאת עם חברותיה.
בזכות שינוי המשימות וחלוקת התפקידים בהתאם למה שהגדרנו יחד, חלק מהנטל שתמיד נפל עליה התחלק בין בני הזוג, והתפנה לה זמן לעצמה, מה שהיה חסר לה מאוד.
כמו כן, היא שינתה את התנהלותה והחליטה לחלק את המשימות על כל השבוע ולא לרכז את הכל רק בסוף השבוע, דבר אשר הכניס אותה ללחץ.
שעורי הבית שלהם היו לשבת ולדבר ערב אחד בשבוע אפילו על דברים שטחיים, לא מיד ניגשים לשיח על רגשות. את זה שמרתי לשלב הבא. קודם נתחיל לדבר על דברים בסיסיים.
ביקשתי שידברו על עצמם ולא ינסו לשנות את הצד השני, שייקחו אחריות רק על המעשים שלהם ומשם תגיע הבשורה.
דיברנו על הציפיות שלהם אחד מהשני, מה כל אחד רוצה.
הדגשתי את חשיבות העידוד והחיזוק אחד את האחר ואת חשיבות עידוד הילדים.
הגדרנו כללים, גבולות ואת הערכים החשובים להם.
הסברתי להם שכל אחד יכול לשנות רק את עצמו, כשכל אחד יעשה שינוי קטן, זה ישפיע על המשפחה כולה.
בפגישה הפרטנית עם בן הזוג התעכבנו על חשיבות הסדר מבחינתו. היה חסר לו סדר בחיים לא רק בבית, הוא התלונן תמידית שהבית איננו מסודר אבל בעצם זה היה חוסר סדר מחשבתי שלו.
זיהיתי את זה מתוך דברים רבים שאמר, הצפתי את זה מולו והוא אישר.
הבנתי שהוא גדל בבית מאוד מסודר וחשב שכך תמיד צריך להיות.
הסברתי לו שיש מחיר לרצון שלו למושלמות, שזה יוצר לחץ וסטרס במשפחה כולה ויכול לגרום להרס הזוגיות.
הוא הבין שלא ניתן לנהל בית בצורה מושלמת. את המחיר שילמה המשפחה שלו וכמובן שגם הוא.
לא ניתן לשמור על בית מסודר במהלך כל שעות היום ביחוד שיש בו תנועה מתמדת של ילדים קטנים, הגענו להחלטה שהם יסדרו את הבית בסוף היום.
קפיצת מדרגה
עם הזמן, הם התחילו להשקיע בעצמם, מצאו זמן להיות ביחד ואף לצאת לבלות.
הוא התחיל לצאת פעמיים בשבוע מוקדם מהעבודה כדי להיות עם הילדים, דבר שהקל עליה.
הבית הפך להיות רגוע לאחר כארבעה חודשים של עבודה תמידית, בנוסף, הבת הפסיקה לפחד מכל דבר ולא התעוררה בלילה מסיוטים.
הצעקות בבית גרמו לחוסר בטחון גם אצל הילדים וזה התבטא בשינה שלהם.
עם שיפור הזוגיות הבית הפך לרגוע והבעיות של הילדים הסתדרו מעצמן.
נכנסו לשגרה בריאה, הם התחילו לאכול ארוחות ערב משפחתיות ביחד, דבר שלא היה בשגרה הקודמת.
השיחות הפכו יותר משמעותיות ונתנו מקום לכל אחד מבני הזוג והילדים.
הוא הרגיש יותר מוערך בכך שהיא חזרה להתייעץ איתו על דברים ולשתף אותו.
והרגיש שהרוויח את החברות שלה בחזרה - מסתבר שהחברות שלה היתה חסרה לו, הוא רק לא טרח לומר את זה מאחר ואף פעם לא דיבר על רגשות.
בתוך התהליך הוא למד לדבר על רגשות, זה עדיין קשה לו אבל בצעדים קטנים הוא התקדם.
סופי השבוע הפכו לרגועים והם לא חששו מהם יותר.
