כתבות מומלצות עבורך
הבדידות של תלמידי הישיבות
מוחרם מאז ומתמיד
מגיל צעיר הוא מנודה חברתית, בעצם מאז שנכנס לגן.
חרם?! שאלתי אותה, ענתה לי "כן, ממש מוחרם"
מאז ומתמיד היה רגיש יותר מחבריו, נפגע מכל מילה ונכנס בתוך עצמו.
אצלינו נהוג לשלוח את הבנים לתלמוד תורה, ללמוד בישיבה עם חברותה, עם רב.
ללמוד את ערכי התורה, לנטוע בילדים את השורשים של הקהילה הדתית עם כל המנהגים.
רחוק מהבית בישיבה סגורה
לצערי, לבן שלי פחות התאים להיות רחוק מהבית.
הוא נמצא שם לבדו כל הזמן, השבועות חולפים ואין לו שייכות לקבוצה,
אין לו חברים לדבר איתם ולא עם מי לחלוק את הבדידות הנוראה.
הוא בקבוצה, מוקף אנשים וילדים בני גילו - אבל מרגיש לבד.
אנחנו משפחה חמה, תומכת, אפילו מוכרת בקהילה, אבל הוא שם, ולא יכול לקבל את כל זה מרחוק.
אפילו טלפון אסור להם להכניס לשם,
עד כדי כך מקפידים איתם שלא יתפתו לגירויים של העולם הפתוח.
ניתוק מתוך המשפחה והקהילה
אני מבחינתי, מנסה להבין את עומק הסיפור, שואלת אותה הרבה שאלות על דרך החיים בחברה הדתית שממנה היא באה.
היה לי קשה להבין מדוע הם לא מחזירים את הבן הביתה, לגדול איתם?
היא משיבה לי: זה לא אפשרי,
לצערי אם לא יהיה בפנימייה הזו, יאלץ ללמוד בפנימייה אחרת.
במילה פנימייה הכוונה לישיבה דתית מוקפדת עם רב אחר.
ישנן פנימיות בהן הילדים חוזרים יום יום לבית הוריהם (אבל זה לא המצב שלהם)
הלחץ החברתי, של הקהילה הדתית מכתיב את הנורמות לדרך החיים.
מדובר בהורים של בעלי, הם המחליטים מה כל אחד אחד יעשה, היכן ילמד, עם מי יתחתן וכו'.
אני חושבת שהבנתי, השבתי לה: אתם חוששים לפגוע בשידוך שלו?
אם לא יסיים לימודיו בישיבה המחמירה אליה הוא משתייך.
זה לא רק זה, העניין יותר משמעותי מהשידוך העתידי,
מדובר בכך שאין לי, כאמא, כוחות להתמודד עם המשפחה של בעלי.
לאמא אין שליטה על הבן שלה
בעלי תלוי בהוריו בצורה חולנית, לי אין זכות דיבור
אנחנו לגמרי מוכתבים במעשינו על ידי ההורים של בעלי.
הם חיים לפי הנורמות הפרימיטיביות של לימודים בכל מחיר ולא מעניין הקושי
מתמודדים ומסיימים בהצלחה את לימודי הישיבה.
הם לא מבינים מה עובר עליו, חושבים שטיפול רגשי שם בתוך הישיבה יועיל לו.
הוסיפה ואמרה: בתוך הלב שלי, כאמא, אני רוצה לעזור לו,
לחבק אותו ולומר לו בכל יום שהוא אהוב ורצוי איתנו, לחזק לו את הביטחון העצמי שנרמס.
במקום זה, הרב נמצא שם עבורם גם בתפקיד מחליף אבא ואמא, מנסה לחבר אותו לילדים ולשייך לקבוצה.
הוא מנסה כבר שנים, אבל אל אף כל ניסיונותיו, הוא לא מצליח ליצור לו את המעגל החברתי, ללמוד בחברותה ולהשתייך למקום.
אנחנו בקשר כל הזמן אני והרב, אני לא ישנה בלילות בגלל זה ומצבו מחמיר מבדידות לדיכאון.
בכל יום שעובר הנזק הנפשי והמחיר של הבידוד החברתי, הולך ומתעצם.
רק לומד ולא מתקשר עם הסביבה
הוא לא מדבר עם אף אחד, פרט לרב, הוא אפילו לא מביט בעיניים. לומד תורה כל הזמן ובורח מאנשים כאילו הם האויבים שלו. כולו מפוחד, גם בשפת הגוף וגם במחשבות.
הסיבה שפנתה אלי דווקא עכשיו, כי בקשה שנמצא לו מטפל רגשי מעולה, אחד שיגיע אל תוך הישיבה ויחזק אותו שם ברמת הרגש, חיזוק מקצועי רגשי על העבודה שעושה הרב.
חשבתי לעצמי וגם אמרתי לאם המודאגת, שהדרך היחידה לעזור לבנה להתקרב לחברים היא שילוב של טיפול רגשי בתוך הישיבה, בהסכמת ההורים ורב הישיבה, וביקורים תכופים יותר בבית.
הצעתי לאם להגיע למקום מפגש מחוץ לישיבה אך בקרבתה, שאליו הוא יכול להגיע, לדבר איתו לפחות פעמיים בשבוע.
כל עוד הוא רחוק מההורים, מהחיוך של אמא והעיניים הטובות, המילים העוטפות וכמובן החיבוק- אין אף מטפל שיחולל את הנס.
"כלא" בתוך הראש של עצמו
הילד הזה, יותר נכון נער, חי רוב חייו בישיבות, רחוק מהמשפחה. זקוק לתמיכה רגשית שמעולם לא זכה לה.
הוא חי בתוך "כלא" בתוך הראש של עצמו, שבוי למחשבות שמחלחלות בו ולא מאפשרות לו להיפתח ולחיות בחברה.
שאלתי מה מצבם של שאר הילדים? הנחתי שבמשפחה חרדית יש עוד ילדים.
יש לו שתי אחיות, הן לא צריכות לצאת ללמוד בישיבה ונשארות קרוב לאמא בבית.
חשבתי לעצמי, איזה מזל יש להן. ההפרדה בכפיה זה לא גזרת הגורל שלהן.
להיות בתלם
הישיבות מחנכות להיות כמו כולם, להצטיין בלימודים ולנהוג בתלם המוכתב ע"י הרב.
הרב יכול לאהוב, לחבק אבל הוא עדיין ממונה על הרבה ילדים ואין לו את הפניות הרגשית כמו שיש לאמא ואבא לילדיהם הפרטיים.
בהחלט יכול להיות שבגלל ההשקעה הרבה בלימוד תורה, אין מקום לביטוי של כוחות אחרים בנפש – וזה יוצר מתח פנימי.
וכמובן, שאם אין יחס אישי מצב הרבנים (כי אין זמן, או שזה לא נראה חשוב במיוחד) זה מוסיף על התחושות, במיוחד לנערים שזקוקים ליותר יחס.
ילדים שהם רגישים מהשאר, נופלים שם בין הכיסאות ולא באים לידי ביטוי ונמצאים בפחד תמידי.
חלק מתלמידי ישיבות לשעבר, חווים התקפי חרדה
אציין שהרבה בוגרי ישיבות, פונים אלינו, למוקד care point לבקש הכוונה לטיפול רגשי.
כאשר הם עוזבים את הישיבה, הם לא מתסדרים עם החברה הסגורה ויש כאלו שפונים לכיוון החילוני.
נתקפים בהבזקים של החיים בתוך מקום סגור וזה יוצר אצלם פחד גדול שמגיע לחרדה.
הם חונכו להיות כמו כולם, בלי לבלוט. חונכו לפחד מהקדוש ברוך הוא ולבצע את כל המטלות והמצוות שמכתיבה ההלכה.
לעומת זאת, בחוץ יש אינסוף אפשרויות שהם מעולם לא נחשפו אליהם, לא מכירים, וזה יוצר בלבול גדול ויציאה אל הלא נודע שהוא הכי מפחיד.
חרדה- מילה דומה לחרדים. הם חיים ומתנהלים מתוך חרדה.
מה האפשרויות של טיפול רגשי בתלמידי הישיבה
מה ניתן לעשות כדי לחזק את תלמידי הישיבות שמרגישים בדידות בתוך הקבוצה המלוכדת?
זו סוגיה מעניינת ומורכבת שמחפשת מענה בתוך הישיבות ע"י מלווים מקצועיים ברמה הרגשית מתוך הקהילה.
כל עוד אין מענה מסוג זה, והילדים הולכים לאיבוד. אז מצופה מהמשפחות לחזק את בניהן.
המטרה- כדי להציל ילדים מהבדידות החברתית שהם חווים, להעניק להם את העטיפה של התא המשפחתי.
מה האפשרויות של טיפול רגשי בתלמידי הישיבה?
- מלווה רגשי בתוך הישיבה
- מלווה אישי כשמגיעים לשבתות
- מלווה אישי שיוצאים אליו בזמן שנמצאים בישיבה
- מובן לכל שזה לא פשוט לעזוב ישיבה
- לעבור בין ישיבות
- לחזור לבית המשפחה.
ברוב המקרים הטיפול צריך להיות משפחתי כדי לחזק את ההורים להבין וליישם, למרות הנורמות החברתיות של הקהילה הסגורה.