כיצד להקנות לילדיכם כישורי למידה ומדוע זה חשוב?
· teens-adhd
כישורי למידה מלמדים את הילד כיצד עם כל הכלים שבידיו הוא יכול ללמוד בדרך הטובה ביותר. הקליקו כאן להמשך קריאת המאמר ב-CarePoint - פתאום קל למצוא מטפלים מעולים
עם מי עובדים על כישורי למידה, הילדים או ההורים? אני עובדת בעיקר עם ההורים, הם סוכני השינוי של הגישה שלי, המתייחסת אל הילד כשלם עם חולשות וחוזקות אנוש כדרך הטבע. וזה בסדר, כך זה אמור להיות.
אני מלווה ומנחה את ההורים כיצד לחנוך את הילדים, להנהיג את עצמם ללמוד את גופם, במצבים משתנים שמזמנת הלמידה, להכיר את המערכת הנקראת מחשבה הרגשה ותחושה. אני מלמדת אותם “קורס נהיגה”, שמטפל בתפקוד, בהתנהגות ובתגובה של ההורים ביחס ללימודים, ושל הילד ביחס לעצמו ולסביבה.
התאמת מערכת החינוך לצרכי הילד
לדעתי אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מיוחדת ועוברים מהשלב שבו התאימו את הילדים למערכת לשלב שבו מתאימים את המערכת והחינוך לילדים, תוך כדי צמיחה והתפתחות של הילדים בחברה. כישורים אשר מאפשרים להם להשתלב בלי לאבד את עצמם בדרך.
מה הם כישורי למידה?
כישורי למידה מבחינתי אם כן, הם יישום הביטוי: “חנוך לנער/לילד על פי דרכו” זה אומר לאתר גישה אוהבת וחמה שלי ההורה אל הילד, בלי שארגיש “תקוע” כאשר אני יושב עם בני להכין שיעורים.
זה אומר לאתר דרכים בהן הילד שלי יוכל ללמוד באופן עצמאי, זאת אומרת לשכלל את יכולת התפקוד שלו, וכן שידע גם לבקש עזרה כשהוא צריך – ויקבל אותה. אנחנו לא לבד, אנחנו רקמה אנושית וקהילה שלמה הנדרשת לחינוך ילדים.
לחשוב שילד אמור לשבת לבדו ולהצליח – זאת טעות, גם אם הוא יכול וגם אם יש לו כישרון ללמידה הקונבנציונאלית שאנחנו מכירים, כזו הדורשת זיכרון מסוג מסוים לאיסוף נתונים. לכן מבחינתי, הכישורים משתלבים בראייה הרבה יותר רחבה. הכישורים הללו טובים לכל ילד, ולא רק לילדים מאובחנים.
למידה כחוויה מעצימה ובונה
מה לומדים במסגרת הקניית כישורי למידה?
לי חשוב, שתוך כדי, שתהליך הלמידה יהיה בונה ולא הרסני, כדי שהחוויה תהיה כאימון חיים ולא כטראומה וזיכרון כואב, כדי שלא יקרה מצב שהילד ידע לקרוא אך לא ירצה לפתוח ספר.
כישורי למידה מלמדים את הילד כיצד עם כל הכלים שבידיו, הוא יכול ללמוד בדרך הטובה ביותר. המהות כאן היא שאין לי רצון לשנות את הילד, ברצוני ללמד אותו לדעת לזהות את נקודות החוזק שלו. יתכן שהמערכת תחשיב את אותן נקודות כ”ליקוי”, אך אני אוכיח לו שיש יתרונות במתנה שקיבל.
כיצד להקנות בפועל כישורי למידה כגון זיכרון?
אקח למשל כדוגמא: זיכרון. יש ילדים שהזיכרון הנדרש מהם במערכת “חלש”, ולכן קשה להם ללמוד להכתבות ולזכור חומר לימודי. על פניו זו בעיה, אך החולשה הזאת היא לא פעם מתנה כי כדי שהילד יזכור הוא צריך לחוש משמעות הוא לא יכול לזכור באופן טכני.
ובכלל, למה עלי לזכור ולהתיש את “שולחן העבודה שלי” בכל כך הרבה נתונים? כאשר הוא שוכח זאת, הזדמנות להמציא ולא למחזר את עצמו, כך שזאת הזדמנות לפתח יצירתיות, לא? אבל בהחלט אנחנו מוצאים ביחד דרכים שבהם הזיכרון פועל הכי נכון כדי לתפקד ולשמר מידע. ילד שמתקשה בכתיבה מהירה יכול לסכם בתרשימי זרימה עד שהיד תשכלל את יכולת הכתיבה.
האם כל קושי מוגדר כלקות למידה?
ילד שיש לו תפיסה חזותית מעולה וכן מאובחן עם “ליקוי” למידה יכול היה להיות תלמיד מצטיין בסין, כי את הסימניות היה זוכר בקלות, בעוד שהאותיות בעברית מאתגרות אותו, שם אולי לא היה נחשב אולי לילד “עם ליקוי”. כן אני כותבת עם “מירכאות” – כי אין ילדים מקולקלים. נקודה!
הקשבה לגוף ולסביבת הלמידה
במה עוזרים כישורי הלמידה?
הכישורים הללו עוזרים להצליח עם מה שיש, הילד לומד להכיר את נקודות החוזק שלו ואת הנקודות שמאתגרות אותו כרגע ומקבל את המציאות. לילד שזקוק לשקט בעיניים כדי ללמוד, נדאג לחדר רגוע עם צבעים שקטים, כנראה עליו יהיה ללמוד מול קיר שקט בלא הרבה תמונות.
ילד שהשמיעה שלו היא הערוץ החזק, ילמד כלים המותאמים לו. יש ילדים שצריכים מוסיקת רקע כדי ללמוד ואחרים שחייבים שקט. יש ילדים הזקוקים לרצפה כדי ללמוד ופשוט לשכב וללמוד, ואחרים חייבים לשבת ליד שולחן.
ילד שיש לו “נמלים ברגלים” כמו שהסביר לי, ילד חמוד בגן אשר התקשה לשבת לצייר, למד לנהל שיח עם הנמלים הללו, כשרצה לצייר. קול פנימי שתמך בתרגול, קול שהשאיר את המערכת במצב של רגיעה.
למה זה חשוב?
כי מניסיון של שנים למדתי שתרגול כאשר הגוף במתח, הוא תרגול עקר. תרגול שנעשה ללא רצון בדרך כלל מייאש מאוד ועלול להעצים את חווית הכישלון. ילד מבריק שיש לו “פתיל קצר”, הסביר איך הלהבה שלו גדלה בבטן כשהוא לא מצליח. הוא התאמן להקטין את הלהבה ותוך כדי, הוא חש יכולת, הוא חש תחושה של אדם מתפקד, לא משנה מה.
וכך רוחו נשארה איתנה גם כשעבד ופגש בחולשתו. הוא לא הסתיר, לא התכחש ולא ויתר לחולשה, הוא פשוט היה קשוב ואוהב לעצמו תוך כדי. היה לי ילד בגן שלבש סוודר שהפריע לו להתרכז. לעיתים רגישות יתר תחושתית “משגעת ” ושינוי קל של אריג או צבע, מקל מאוד ומאפשר להתרכז.
תהליך החקירה המשותף של הורה וילד
האם ניתן ללמוד כישורי למידה וחניכה?
כן בהחלט, הכישורים הללו דורשים הקשבה, תשומת לב לפרטים ושיתוף פעולה של ההורים. זאת עבודה משותפת וכולנו הופכים להיות צוות, ולומדים לערוך שיתוף פעולה בין הגוף והמוח. כמו למשל להבין איך זה לשחות לעומת החוויה של שחייה בפועל. מתנסים וחוקרים את החוויה ביחד.
אם ילד לא מצליח להביא את עצמו לכתיבה, יוצאים למחקר משותף למה הגוף מתנגד לכתוב? איזה קושי הוא רוצה לעקוף? למה הוא נוקט בבריחה? בודקים האם קיים קושי בראיה או קושי מוטורי. ייתכן שקשה לילד להרים את הראש ללוח בכל פעם. אולי הקושי נובע מבעיית הבנת הנקרא?
מבררים מה הגישה שלו לכתיבה, כי קול של ייאוש יזמן עבודה מאוד שטחית ללא “סוללה”. נברר האם הסביבה גורמת לאי שקט? האם חווה חוויה לא נעימה? לומדים את הגוף, מלמדים איך לפעול עם הגוף, עוסקים במציאת גישה אופטימאלית תוך אימוץ וקבלת נקודות החולשה תוך כדי טיפול וטיפוח.
יש ילדים שיודעים אמנם לקרוא, אך נמנעים מקריאה בגלל סיבה שאינה קשורה לקליטת הקריאה במוח. הם מבינים, אך משהו אחר מונע מהם לקרוא או ללמוד. למה אני מדגישה את הגוף כי שנים רבות העיסוק היה סביב הקליטה במח, קצת זנחו את העובדה שאנחנו גם גוף.
לגוף יש זיכרון בתאים של חוויות העבר הוא זוכר-נעים /לא נעים. כל מה שמזכיר לו חוויה קשה הוא מנסה לעקוף או להימנע ממנו. מעטפת התא שלנו היא השומרת עלינו מפני סכנה. כאשר היא “שומעת” קול הנתפס כמאיים היא מיד מעבירה תשדורת לפנים ללב ולמח כמו נורה אדומה – זהירות סכנה. כל הגוף מגיב בהתאם, זאת חוויה שכאשר היא נוכחת אי אפשר ללמוד וכדאי ללמוד מה עושים כשזה קורה כאן השילוב של הכלים שפיתחתי ביחס לקול משתלבים עם הידע הקשור בכישורי למידה כאן מתרחש החיבור.
מה ההבדל בין כישורי למידה לבין הוראה מתקנת?
הוראה מתקנת יוצאת מתחומי הדעת השונים. לשם קריאה למשל, יש צורך להכיר את האותיות, להכיר את מבנה המילה והמשפט, להכיר את הצלילים וכד’ ויש דרכים רבות ללמד את כל מה שקשור בקריאה. נעזרים בשילוב של תוכניות ופיתוח דרכי הוראה.
יש ילד אשר קולט את השלם ואח”כ מחלק את חלקי המילה, ויש ילד אשר לומד קודם את החלקים ואח”כ מצרף לשלם. ההוראה מותאמת בהתא