הווידוי על 16 שנות התעללות מפי נערה שהשתקמה
· emotional-wellness
הסיפור הבא הינו חריג וכואב ביותר. מדהים לגלות ולשמוע מפי נערה שהשתקמה, כיצד טיפול רגשי הציל אותה אחרי שסבלה מהתעללות של 16 שנים. לעוד פרטים, היכנסו לכתבה הבאה.
עד גיל 16 חיי היו גיהינום, כך סיפרה לי נ'. נולדתי למשפחה שומרת מסורת מרובת ילדים, היינו 6 בנים ו- 9 בנות. אבא שלי היה מתעלל בכולנו, באמא שלי ובכל 15 הילדים, אבל אף אחד לא דיבר על זה וההסתרה הייתה ערך עליון. אבא הגדיר מה נכון ומה לא נכון, אנחנו קבלנו את מה שאמר והחדיר בנו שאנחנו לא טובים, לא ראויים והאמנו שההתעללות מוצדקת. אמא שלי אישה מוכה, חסרת יכולת לחיות את חייה, כמו שפחה ילדה ילדים בזה אחר זה שנלקחו ממנה ולא יכלה אפילו לחבקם. גדלתי לא חום, ללא גילויי חיבה כי כל מי שהתקרב אלי מהאחים שלי נודה מהמשפחה בכל פעם שיצרו איתי איזשהו קשר של קרבה. כך גדלתי בגיהינום מוחלט שזו הייתה המציאות של חיי. לא ידעתי משהו אחר. התנהלנו כמו כת. אני לא מבינה… איך יתכן שאמא לא מחבקת ומגנה על ילדיה? אמא שלי היא קרבן בכל הסיפור הזה. כולנו קרבנות. את לא יכולה להבין את זה, אבל כך זה היה. היא הורחקה מהמשפחה, הוכתה על בסיס יומי מול כולנו. אסור היה לה לדבר עם אנשים, גם לא מתוך המשפחה. אבא עקב אחר כל השיחות ואם היא הייתה יוצרת קשר קרוב עם מישהו מהמשפחה, הוא היה מאיים ומונע ממנה כל קשר קרוב או רגשי עם אחד הילדים. אותי היא אף פעם לא חיבקה. גם האחים שלי לא חיבקו אותה. מהפחד ממנו, היא יצרה תמונת שווא שהכל בסדר והיא ממשיכה להרות וללדת כפי שמצופה ממנה והוא לעומתה היה אדם נחשב בקהילה, חכם שמכיר בעל פה את הגמרא והתנ"ך. אבא שלי ידע על כל הפרשנויות וזכר בעל פה פסוקים שלמים. העריצו אותו בקהילה ואף אחד לא היה מאמין שכך הוא מתעלל בנו, המשפחה שלו.
התעללות פיזית, נפשית ומינית תחת מעטה של חשיבות בקהילה
כשאת אומרת התעללות, למה את מתכוונת? התעללות בכל המובנים. היה זורק עלי כיסאות מרוב עצבים. מפרק אותי במכות עם קרשים וברזלים שהיו ברחוב. כך גדלתי מגיל אפס בבית מאוד אלים. חשבתי שהעולם אלים ומתנהל כך בכל מקום בגלל שהוא נתק אותנו מהסביבה הקרובה, שזה קרובי משפחה, חברים, שכנים וכל מי שיצר קשר של קירבה עם המשפחה. מהפחד שמשהו יתגלה, נהג להלחם איתם, פוסל אותם ומנדה אותנו מהם ואותם מאיתנו דרך איומים וקללות. היו השפלות, אסור היה לדבר. אם משהו נאמר שלא במכוון, אבל לא בדיוק המילים שרצה לשמוע, ידעתי שהולכות להיות הרבה צעקות ומכות. אונס? גם זה היה. אבא שלי היה מנחם אותי כשפגעו בי מבחוץ, אמר שיגן עלי ולא ייתן לאף אחד אחר לפגוע בי מלבדו, ואז בתוך החיבוק והנחמה כביכול היה נוגע בי ומבצע בי את זממו.. חטפתי סתירת לחי כפולה בכל פעם שזה קרה, לא היה לי במי להאמין מלבדי. שנאתי את החיים ואותו.
הפרד ומשול: יצירת קבוצות בתוך הבית וסימון "הכבשה השחורה"
שתי קבוצות במשפחה, אחת נגד השנייה זה קרה גם בכל פעם שמישהו מהאחים שלי פגע בי, כי זו הייתה ההנחיה שלו. לשסע ולפלג בין שתי קבוצות הילדים בבית: הייתה את הקבוצה שהתעללו בה ואני הכבשה השחורה של קבוצה זו. בי התעלל הכי הרבה ודאג שגם אחרים יעשו לי כמוהו. הייתי כיבשה שחורה בתוך קבוצת המבוגרים, הוא התעלל בי ופגע בי פיזית ומילולית ודאג שכל שאר בני הבית התנהגו אלי באותה צורה אלימה. בתוך בני הבית הייתה קבוצה שתמכה בהתעללות ואמרה ׳מגיע לך׳ לגבי כל אלימות שהופנתה כלפי. הם ממש חונכו על ערכי הרוע. שלא תביני לא נכון, גם הקבוצה שטופחה על כל תמיכה באלימות- גם זו התעללות בפני עצמה, להוציא את הרוע ולשבח אותו תמורת יחס מועדף ואפליה בין האחים.
הסתרה בתוך הבית ותיוג שקרי של פיגור שכלי
הכבשה השחורה בבית אף אחד לא שמע? לא ראה? לא ידע? חיינו כולנו בתוך הסתרה. במשפחה מרובת ילדים, יש הרבה רעש ממילא ולא תמיד אפשר לשמוע אם זה רעש של ילדים בוכים או התעללות. אני למדתי לבכות בשקט, עם עצמי בתוך העולם הפנימי שלי. הייתי הכבשה השחורה בבית, בי התעללו הכי הרבה. ברמה היומיומית, היו גם כמה פעמים ביום. חשבו עלי שאני מפגרת בשכלי ההתעללות יצאה מגבולות הבית כי אבא שלי תייג אותי כלקויה בשכלה, כך החליט. למרות שהייתי ילדה מאוד חכמה, עם הרבה דמיון ויצירתיות. הוא האמין שאני על גבול הפיגור השכלי וזה מה שאמר לכולם. כך הביטו בי כולם והתרחקו ממני. בבית הספר לא היו לי חברות בכיתה. התרחקו ממני כדי שלא ידבקו בפיגור השכלי. הייתי לבד ומנודה על ידי אחיותיי שפחדו לגלות חיבה כלפי. כל מי שהתקרב אלי- ספג אלימות והשפלה מאבא שלי, אז אף אחד לא העז. גדלתי ללא חיבה בכלל, רק אשמה ועונשים אלימים על לא עוול בכפי.
חינוך לרוע: האחות שהפכה לכלי שרת בידי האב
אחותי המרשעת והמסכנה יש לי אחות, דווקא מהקבוצה של תומכי האלימות. הוא גידל אותה להיות הרוע בהתגלמותו. ידע איך לתמרן אותה במטרה לשמש את האינטרסים שלו. באמתלה שהיא בת טיפוחיו, ידע לנצל אותה כמו שפחה שלו. בכל פעם שעשתה מעשה רע לאחד האחים, במיוחד לי, הוא היה מחזק אותה, מרעיף עליה מחמאות שכך צריך להתנהג. הוא לימד אותה להיות רעה כמוהו ויצר המון חיכוכים כדי לראות איך היא מתמודדת, בכל פעם שהייתה רעה יותר, קנה לה מתנות, חיבק אותה ואף פעם לא הרביץ לה. הוא קנה לה הכול וכך הפך אותה למושא לקנאה, התגלמות הרוע. מותר לה להרוס ולהרביץ לאחרים ולהגיד שהם אשמים. אמר לה: "כל מה שאת רוצה את תשיגי רק אם את ממררת חיי האחרים". אני חושבת שזו התעללות קשה יותר מהתעללות פיזית, מינית ומילולית שאני חוויתי. כי הוא בעצם גידל חיה רעה שתהיה בצלמו.
הבריחה אל עולם החוכמה והיצירתיות
כשגדלת קצת, היו לך חברות? היה לך עם מי לדבר? היה לי, כן. אבל החברות שלי היו פגועות יותר ממני. האישיות המורכבת שלהן לא אפשרה להן לספוג גם אותי. כל אחת והחבילה שלה, גם אם היא קטנה משלי, אם היא לא יודעת לשאת אותה, היא קבורה בתוכה ולא יכולה להקשיב לי ולהכיל את המקרה שלי. אז שתקתי. בכיתה שלי היה עלי חרם תמידי, אבל דווקא מכיתות אחרות היו לי חברות שהלכו אחרי, חברות שהצלחתי לסחוף אותם בשנינותי, שם הייתי מאוד מקובלת בשכבות גיל מתחתיי או מעליי. איך את מסבירה את האהדה בכיתות אחרות, זו הרי קהילה סגורה וכולם יודעים שאת כביכול לקויה בשכלך? הייתי מאוד חכמה, אפילו גאונה. הן ידעו להעריך את החוכמה שבי. היה לי זיכרון פנומנלי, דיברתי בחדות ובבגרות והייתי מאוד חריפה. תחומי העניין שלי היו שונים משאר האחים, מבלי ללמוד לתפור למדתי בעצמי לתפור תיקים, בגדים, למדתי לצ