הבדידות של תלמידי הישיבות
· emotional-wellness
"אני לא ישנה בלילות כי אני יודעת שהוא במצב קשה שם, ואין לי דרך להחזיר אותו אלי"כך התחילה השיחה שלי עם אמא של תלמיד ישיבה בן 16.
מוחרם מאז ומתמיד מגיל צעיר הוא מנודה חברתית, בעצם מאז שנכנס לגן. חרם?! שאלתי אותה, ענתה לי "כן, ממש מוחרם" מאז ומתמיד היה רגיש יותר מחבריו, נפגע מכל מילה ונכנס בתוך עצמו.
המסגרת החינוכית והערכים
אצלינו נהוג לשלוח את הבנים לתלמוד תורה, ללמוד בישיבה עם חברותה, עם רב. ללמוד את ערכי התורה, לנטוע בילדים את השורשים של הקהילה הדתית עם כל המנהגים.
הקושי שבמרחק מהבית
רחוק מהבית בישיבה סגורה לצערי, לבן שלי פחות התאים להיות רחוק מהבית. הוא נמצא שם לבדו כל הזמן, השבועות חולפים ואין לו שייכות לקבוצה, אין לו חברים לדבר איתם ולא עם מי לחלוק את הבדידות הנוראה.
לבד בתוך קבוצה
הוא בקבוצה, מוקף אנשים וילדים בני גילו – אבל מרגיש לבד. אנחנו משפחה חמה, תומכת, אפילו מוכרת בקהילה, אבל הוא שם, ולא יכול לקבל את כל זה מרחוק.
הניתוק מהעולם החיצון
אפילו טלפון אסור להם להכניס לשם, עד כדי כך מקפידים איתם שלא יתפתו לגירויים של העולם הפתוח. ניתוק מתוך המשפחה והקהילה אני מבחינתי, מנסה להבין את עומק ה