מה הקשר בין המדע לרגשות?

מי קובע מה תקין ומה "מקולקל"?

תגובות ההורים שלנו אלינו לפי הנורמות והסטנדרטיים שנחשבו בעיניהם, משפיעות על התגובות שלנו לעצמנו, לבני הזוג שלנו ויותר חשוב עוברות הלאה לילדים שלנו.

מה רע או טוב בזה?

מה גורם לנו להגיב בצורה שאנחנו מתחרטים עליה?

איפה מנוהלת מערכת הרגשות בגוף? ממה היא ניזונה?

3 התגובות האוטומטיות של קפא, הלחם, ברח ואיפה זה פוגש אותנו ביומיום?

למה אתם יותר מתחברים:

לגישה שאומרת להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שאין לי שליטה על התוצאה

או לאנשים שחיים בעשייה מאוד גדולה מתוך הרצון לשלוט במקסימום ההתרחשות.

התנגשות הפרדיגמות של שליטה מול שחרור,

אם תרצו Doing מול  Being

וההסבר של רקפת שאנחנו נמצאים במקסימום השתדלות כדי להשיג את התוצאה הטובה ביתר בכל רגע נתון, אבל אין לנו שליטה על התוצאה אלא בעיקר על הדרך.

על כן ללמוד להנות מהדרך ולא לראות את הכישלונות אלא הם ניסיונות לשיפור מתמיד בדרך החשובה יותר מהתוצאה.

איך להתייחס לילד שמביא ציון נמוך? מה יעזור לו להצליח?

מה ההבדל בין כאב לסבל?

לפעמים הכאב כל כך גדול, שמתקשים לקבל את המציאות, ולפעמים מבלבלים בין "טוב" ל"נעים" ובין "רע" ל"כואב". מחפשים את ה"נעים" - אסקפיזם, התמכרויות. או בורחים לעשייה כדי לא להיות עם הרגש.

השאלה הקיומית: מה הטוב בזה שאני עדיין לא רואה?

מדברים היום על עליה בשכיחות חרדות ופוסט טראומה. איך זה שאנשים נמצאים באותו אירוע, ורק חלק מהם נשארים עם הטראומה גם כשהאירוע הסתיים?

כל זה והרבה יותר מומחש בדוגמאות ושיתופים שלי ושל רקפת מהחיים והקליניקה ומכאן אפשר לצפות בהקלטת הראיון המלא