האם את אוהבת יותר מדי?

לאהוב יותר מדי זה רומנטי הרבה פחות משזה נשמע.

יצא לך למצוא את עצמך, אולי יותר מפעם אחת, בקשר שבו בן זוגך אינו נדרש להתחשב בך, לפנק אותך, לתמוך בך רגשית (או מעשית), או להעניק לך משהו?

לפעמים אפילו נאמנוּת לא נדרשת ממנו, רק שיישאר. אפילו אם זה מעט ומכאיב. למעשה, זה תמיד מכאיב. אם ענית "כן" לכל השאלות או לרובן, אם הזדהית עם הדברים - את מכורה. כן, מדובר בהתמכרות.

רקע משפחתי מורכב

מה הרקע של נשים שחוות קשר לא הדדי כזה? קשר שהן לא דורשות בו כמעט דבר מבן הזוג, רק שיהיה שם ויאפשר להן לטפל בו?

בדרך כלל אלה נשים שבילדותן התעלמו מצרכיהן הפיזיים והרגשיים, לעיתים הן הגיעו ממשפחות שההורים לא תפקדו, והבנות האלה מילאו תפקיד בוגר מכפי גילן כבר כילדות קטנות.

לפעמים הן מילאו את תפקיד האם (שהייתה חולה או נפטרה), לעיתים נעדר אביהן ארוכות מהבית (וכך התרגלו לאהוב גבר מרוחק, שאינו נמצא בשעת הצורך), או שהוא בגד באימן. לעיתים שני ההורים היו נוכחים בבית פיזית אך לא רגשית, והבת חשה נטושה וזנוחה וצרכיה לא זכו להתייחסות. כך היא למדה "לא לעשות בעיות" ולהדחיק את רצונותיה ואת צרכיה, להיות נחמדה ומועילה כדי לא להכביד על הוריה.

ממגנטות גברים "טיפוליים"

מרקע כזה עלולה להתפתח ההתמכרות המאפיינת "נשים שאוהבות יותר מדי". נשים אלה לעיתים קרובות רוצות לשלוט בבן הזוג שלהן, לנהל את חייו ולהרגיש עליונות עליו. הן ממגנטות אליהן גברים שלדעתן זקוקים ל"טיפול" כלשהו.

כשלאישה כזו אין במי לטפל היא מרגישה ריקנות. יש לה צורך להיות נדרשת ואחראית לפתרון בעיות זולתה כפי שהייתה בילדותה. זו הדרך המוּכרת לה להשיג הכרה. אישה כזו מכורה להיעדר, לכאב, לכמיהה, לגעגועים. טיפלתי בנשים רבות עם התמכרות זו.

אמונה שאינה ראויה

"אמא שלי אפילו לא הרבתה להביט עליי, פשוט לא הסתכלה לכיווני. וכשכן הביטה, זה היה במבט קר, שיפוטי, ביקורתי", היא בוכה הרבה בפגישה. מדבריה עולה דמות של אמא ביקורתית, תוקפנית, קרה מאוד, לא יציבה רגשית ועם התפרצויות זעם. אם שנתנה לבתה תחושה שהיא פגומה, לא טובה, לא ראויה, ושלא מגיע לה שום דבר טוב במיוחד. ואביה? היה עסוק מאוד בענייניו ובעבודתו, שכללה נסיעות רבות. היא לא זכתה לתשומת לב רבה ממנו.

כך יצאה לחיים הבוגרים עם אמונה שהיא אינה ראויה לאהבה, להערכה, או להתייחסות חיובית כלשהי. כל הגברים שמשכה אליה התאימו לאמונה הזו שלה על עצמה, שאינה ראויה. היא מספרת שהיא רוצה אהבה. להיות נאהבת, להתחתן ולהספיק ללדת ילדים. "אף אחד לא אהב אותי באמת", היא דומעת. מאחוריה מערכות יחסים כושלות ומכאיבות, שהיא הרגישה מנוצלת בהן במגוון דרכים. קשרים שהותירו אותה עם דימוי עצמי ונשי "ברצפה".

אנחנו עושות תהליך תוך שאני מבהירה לה שבינתיים - דייטים הם מחוץ לתחום. היא מקבלת שיעורי בית.

שלושה חודשים לאחר מכן היא מדווחת לי שמצאה את "האחד", ושהוא מעריך אותה, מראה לה אהבה גדולה ועסוק בנתינה ולא בלקיחה. כמה חודשים אחר כך היא מודיעה לי בהתרגשות שהוא ביקש את ידה בכריעת ברך במקום רומנטי, והיא אמרה "כן".

ריפוי "ההורים הפנימיים"

מטופלת אחרת הגיעה אליי לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון בשל בגידותיו. שנים רבות הייתה לבד, גידלה את ילדיה ולא רצתה קשר זוגי. אחר כך היו לה כמה היכרויות לא מוצלחות, והיא כמעט התייאשה מלמצוא זוגיות טובה. חברה שלחה אותה אליי.

מדבריה עלה שבילדותה ראתה דברים דומים: אבא לא נאמן לאמא ונעדר הרבה מהבית. אני מראה לה איך היא פיתחה אמונה פנימית ש"כל הגברים בוגדים" ו"שנשים אמורות לסבול", ויצרה לה מציאות שמוכיחה שהיא צדקה. אני עובדת איתה על ריפוי "ההורים הפנימיים" (ראו הסבר בכתבה על "ההורים הפנימיים") ועל שינוי באמונות שלה ביחס לעצמה בנוגע לְמה מגיע לנשים, מה אפשרי בשבילה ומה מגיע לה בזוגיות.

בפגישה הראשונה יש בכי, וגם הקלה. את שיעורי הבית שאני נותנת לה היא מבצעת בשלמות, ומגיעה לפגישה השנייה בעיניים בורקות. היא מבינה איך שיחזרה את הדפוס שראתה בבית הוריה. היא נחושה לשנות. אנחנו מקיימות עוד פגישה אחת.

עכשיו היא בזוגיות מאושרת. "מעולם לא היה לי כל כך טוב עם בן זוג", היא אומרת לי, "בטח לא בנישואין".

אהבה לא מכאיבה

נשים רבות עברו בילדותן טראומות, לפעמים הוריהן לא תפקדו, נהגו באלימות, היו מעברי דירות רבים, קרוב משפחה שפגע מינית. לעיתים היו מקופחות, הטילו עליהן עוֹל שלא הוטל על אחיהן ואחיותיהן, הן לא קיבלו אהבה, חום או רכות.

אם היו לילדה הורים ביקורתיים - היא עלולה להיות כזאת כלפי עצמה (ו/או כלפי אחרים). ילדה קטנה עלולה לפרש את תגובות הוריה כ"אני רעה, לא מגיע לי שיהיה לי טוב"/ "לא מגיע לי להיות מאושרת ואהובה". כשזה התדר שלה - היא תמשוך אליה עוד ועוד התנסויות מאותו סוג. גם כאישה בוגרת היא תמגנט אליה אנשים שיתייחסו אליה באותו אופן, יזהו את חולשותיה ויתנהגו כלפיה בצורה היחידה שהיא מכירה.

בדרך זו קשה מאוד להתקדם בקריירה, למצוא זוגיות מאושרת, להגיע לאהבה עצמית ולביטחון עצמי ולהיות האמא שקיווית להיות.

כמה שלבים בדרך ליציאה מהמצב המורכב וההרסני הזה: הראשון, קבלת החלטה להציב את ההחלמה מההתמכרות בעדיפות ראשונה, וויתור על הרצון לשלוט בחיי הזולת; השני, התנתקות מיידית ובאופן מוחלט מהאדם הנוכחי שמעורר את "בלוטות ההתמכרות" שלך; והשלישי, לקבל עזרה (שיכולה להיות קצרה ויעילה) כדי להתרפא. ללמוד כיצד לא להשתעבד למשחק "המושיעה" או "הקורבן", לטפל בבעיותיך ובחולשותיך במקום באלה שלו, ובמקביל: לטפח את עצמך בעזרת תחומי עניין חדשים, היכרות עם אנשים חדשים, לימודים, טיולים ועוד.

אהבה לא אמורה להכאיב לנו. היא אמורה ויכולה להביא עונג ואושר לחיינו, לתמוך בנו בשעות קשות, להעצים שמחות, לנחם, לאפשר לנו התפתחות וצמיחה. כל דבר אחר אינו אהבה.