נתתי לו אישור לבגוד ואני מתוסכלת

תלות אינסופית

מצבי הבריאותי מייצר בו תלות פיזית ורגשית ואני לא יכולה לחיות בלעדיו.

יש לו צרכים שאני לא יכולה לספק וכדי לשמור עליו איתי, אפשרתי לו לגעת בנשים אחרות מבלי שאדע. רק המחשבה על כך משתקת אותי.

הוא מטפל בי, דואג לי ומפרנס. בלעדיו אין לי כלום בעולם ואני אוהבת אותו.

הבגידה

בקיץ נסע לחו"ל לטיול עם חברים, התקשרתי אליו כבכל יום ושמעתי שהוא לא לבד, יכולתי לשמוע קול של אישה.

ניתקתי את השיחה, בכיתי, הרבצתי עצמי בכל הכוח. מה עשיתי לעצמי כשאפשרתי לו.

הוא לא אשם, זו אני. קשה לי לחיות עם זה.

אני נתתי לו אישור לבגוד, ועכשיו כשהוא בחו"ל ומממש את רצונו- אני נחנקת מהדמעות ובא לי למות.

יחסי שליטה

הוא איש משטרה לשעבר, חזק, גדול ושולט בכל דבר. גם בי.

אני אוהבת שהוא שולט בי, זה נותן לי ביטחון. גם הוא אוהב את השליטה וזה משאיר אותו לצידי.

למה החיים שלי גזרו עלי להיות בשליטה של אחר, למה אני לא יכולה להיות איתו בזוגיות רגילה ושווה?

המחלה לא מפריעה לי כמו הבגידה בהסכמה. זו גזירה שלא השאירה לי ברירה אלא לתת לו חופש מחוץ לבית.

עד כאן אלו המילים שאמרה.

שינוי מציאות

האם החיים שלה באמת אומללים? זו כנראה תפיסה שהיא מחזיקה ונאחזת בה.

יש לה בחירה, היא לא חסרת אונים לחלוטין כפי שהיא מתארת. אלו זוויות ראיה מוגבלות שאפשר להרחיב בטיפול.

מוחה צלול, היא אשת שיחה, מצליחה לתפקד גם בלעדיו בבית אבל היא תלויה בו בעיקר ברמה הרגשית (גם כלכלית אבל לא בהכרח פיזית).

אמרה שהוא שולט בה והיא אוהבת את יחסי השליטה מצד אחד,

מצד שני היא חולמת על שיווניות ביחסים ואלו תפיסות מנוגדות שמייצרות אצלה קונפליקט.

קונפליקט פתיר

הקונפליקט בא לידי ביטוי במחשבות, בהחלטות שהיא מבצעת ומובילות אותה לתסכול גדול.

יש לה על מה להישען והיא בוחרת להישען רק עליו והוא נהנה מהתפיסה הקורבנית שלה.

תפיסות, דפוסי חשיבה מקבעים מציאות.

אפשר לבחור אמונות, להשפיע על בחירת המחשבות, ובהתאם לכך משתנה התנהגות וכל היחסים מקבלים תפנית.

כל אחד יכול לבחור את ערכיו, אמונותיו, תפיסותיו ודפוסי ההתנהגות- אפילו אישה חולה, תלותית כמו האישה שבכתבה הזו.