כתבות מומלצות עבורך
הילד שלך מופנם ולא מדבר עם מבוגרים? כך תזהו חרדה חברתית
הלו, מישהו מבין אותי? על הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים
איך יודעים שההמלצה אמיתית? על תהליך ההמלצות באתרנו
היכולת שלנו להיפתח - אבל באמת להיפתח - על טיפול רגשי מקצועי
איך לא ידעת שהילד שלך סובל מהצקות!?
רגשות אשמה
הרבה הורים שואלים את עצמם איך לא ידענו? זה מרגיש שהם אשמים שלא היו בתקשורת מספיק טובה עם הילד. כי אם רק היו יודעים בזמן שמציקים לילד שלהם- אז היו הופכים את כל העולם כדי שיהיה לו טוב וילך בחיוך ויחזור בחיוך כמו כל אחד נורמאלי.
אבל המציאות של הילדים קשה ממה שאנחנו ההורים זוכרים, הילדים נאבקים על מקומם החברתי מול ילדים אחרים בכיתה שהם לא פחות מאכזריים. לא חסרים ילדים שסובלים מתסכול בבית שלהם ומוציאים אותו על חלשים מהם בבית הספר.
לא חייבת להיות סיבה להציק לילד שלך. מספיק שהוא קצת יותר נחמד ונעים מאחרים או יפה יותר או שקט יותר או חכם יותר מהילד הנטפל אליו.
ואם בכל זאת את מחפשת את הסיבה, זו יכולה להיות סיבה ממש שולית, זיהוי הכי קטן של סימני חולשה חברתית, כדי שהילד שלך יפול קרבן להצקות מילוליות או אפילו הצקות חמורות מיזה.
אם הוא לא יתמודד עם המציקים באופן שמפגין ביטחון עצמי, יתכן שהוא ימשיך לסבול מאותם ילדים שוב ושוב עד כדי הצקות יומיות שנמשכות חודשים ושנים.
כבר שמענו על מקרים אובדניים של ילדים שעברו התעללות על ידי ילדים אחרים ולא יכלו לסבול יותר, אז שמו לזה סוף. טראגי.
ואת, איפה היית? איך לא ידעת? כביכול זה פשוט. הילד שלך מתבייש בכך ומשדר שהכל בסדר ומתאמץ בכל כוחו להסתיר ולהתמודד עם זה בעצמו.
ובבית מתפרץ בזעם מכל דבר קטן.
אז את מניחה שהוא סתם כועס על כל העולם, הרי מספרים שגיל ההתגברות הקדים את זמנו בכמה שנים מאז שאת היית נערה צעירה.
ואם הוא סופג עלבונות באופן מתמשך ומסתיר, קיימת האפשרות שאת מתרגלת למצבי הרוח שלו בבית ולא מתייחסת אליהם כאל משהו מוזר או חריג.
מה עובר על הילד
הילדים שלנו חזקים מנטלית ומסוגלים לספוג המון, ולא רק שהם סופגים, הם מתמודדים עם זה בעצמם בתוך גופם הקטן רק כדי לא לאכזב אותך, כדי שלא תדאגי, שלא תבכי...ולא תתביישי בהם ואולי תרוצי להתלונן אצל המורה.
הכרתי ילד שאמר לאמא שלו שלא סיפר לה, לא רק בגלל שהתבייש, אלא בעיקר כי חשש שהיא תרוץ לבית הספר ותעשה מיזה בלאגן וכתוצאה ישירה - בגללה - ההצקות רק יחריפו אחרי שיקראו לו שטינקר ומלשן.
כל ילד מכיר היטב את אמא שלו, ויודע שהיא לא תשב בשקט ואולי זה מה שמונע ממנו לספר לה ומעדיף להתמודד לבדו. לגייס את כל כוחותיו כדי להסתיר ולהוציא את זה בבית עליך ועל האחים שלו.
ויחד עם זה בדרך כלל מגיעה ירידה בלימודים. ירידה בדימוי העצמי ועוד כמה היבטים.
כשהילד שלך סובל מהצקות, עלבונות והופך להיות מושא ללעג של קבוצת ילדים אחרים, הוא לא בדיוק פנוי רגשית ללימודים. הוא נוטה לחלום בהקיץ ולשקוע בדימיונות שהוא מצייר לעצמו עולם אחר ללא החבורה הזאת.
תביני, גם במשפחות שמדברים בכל ערב בארוחה משפחתית או לפני השינה אחד על אחד, סבירות גבוהה שהנושא לא יעלה ולא תדעי שום דבר.
תגני על הילד שלך ותמנעי מצבים בעתיד, תקחי אותו כבר עכשיו לטיפול רגשי ותעבדו חזק על הדימוי העצמי. דברי עם ממליצות על מטפלים מעולים שעזרו לילדים שלהם בדיוק במצב כזה >>
איך זה שאף אחד לא ידע
והמורות? איך הן לא מזהות סימני מצוקה או תלונות?
כי הילד שלך חכם ומסתיר גם מהן. הוא לא רוצה להוסיף עוד שמן למדורה.
לפעמים המציקים מבינים את העניין ולוקחים אותו איתם בהפסקות רחוק מעיני המורה, הם לא טיפשים, הם יודעים מה מותר ומה אסור. אז הם מותחים את הגבול למקום שנוח להם ואף אחד לא רואה.
אז הילדים האחרים בכיתה או החברים- למה הם שותקים ולא מדברים?
כי הם מפחדים שזה יפול גם עליהם, אז כמו עדר הם נגרררים וזורמים עם החזקים המקובלים.
ושוב – הילד שלך נמצא לבד בעולם, סובל בשקט ולא מערב אף אחד. אולי מבושה, אולי מאשמה, אולי מפחד שלא יחמיר ויתפוס אותו בעוצמה גבוהה יותר ולא מוכן.
מה כן יכול להדליק נורת אזהרה, מה את יכולה לעשות כדי לגלות ולעזור:
- תשאלי אותו בעקיפין מה הוא מעדיף יותר את ההפסקות או את השיעורים בכיתה. ילד שלא מציקים לו מן הסתם יעדיף את ההפסקות.
- תעודדי אותו להזמין חברים הביתה ותבדקי את התגובה, אולי אפילו תעברי על רשימת השמות בדף קשר ותציעי להזמין חברים חדשים, לפי המבט שלו את אולי תזהי משהו מטריד.
- תלמדי אותו שאת תמיד תעזרי לו ותשתפי פעולה, שהוא יכול לסמוך עלייך! וחשוב להדגיש שאת לא תלכי מאחורי גבו וללא ידיעתו למורה- תסכמי איתו מראש ותחזרי על המסר מידי פעם שאמא תמיד שומרת ועוזרת לילדים שלה, לא משנה מה.
- להיות בקשר עם המורה כל חודש- תשאלי על יחסי החברה. תראי לה שאיכפת לך ואת אמא מעורבת גם בלימודים וגם בחיי החברה. הבעיות מתחילות בחיי החברה בהפסקות ורק לאחר זמן זה משפיע גם על הלימודים.
- תראי איכפתיות, מעורבות, תתנדבי ללוות את הילדים לטיול/ ליום הולדת של הכיתה ותצפי בהם מרחוק. מי חבר של מי , ליד מי הילד שלך יושב בהסעה, תבחני את המבטים כלפיו כי קשה להסתיר רגשות בשפת גוף.
- אם את כבר יודעת- חשוב לערב את המורה והיועצת בעדינות המירבית בשיתוף הילד כדי להראות לו שיש מבוגרים אחראים שלא יסבכו אותו עוד יותר, להפך- יש להם שיטות סמויות לטפל בנושא ביסודיות.
והכי חשוב, תשקיעי בילד שלך בלימוד מומנויות חברתיות, שידע לנתח סיטואציות, יגביר את הדימוי העצמי וידע להתמודד בעצמו עם מקרים דומים.
קיימות סדנאות קבוצתיות של ילדים שעובדים שם על הדברים האלו בדיוק ואולי תשקיעי בטיפול רגשי פרטני עם מטפלת מעולה וממולצת, שתעבוד איתו על כל היסודות ותקנה לו שיטות וכלים להמנע מכאלו מצבים.
