אני בראתי את המחלה- אני אחלים ממנה בריפוי טבעי

השבוע היה לי העונג לראיין את רחלה ליש, על סיפור חייה והריפוי העצמי אחרי 30 שנות כאב וסבל מפיברומיאלגיה.

היא כל כך עוצמתית ומדברת מהלב ולכן בחרתי לתת לה לכתוב ואלו המילים שלה:

לפני 17 שנה הגוף והנשמה שלי היו בין חומות וגדרות

שנים שלא הייתי קרובה לעצמי. כל פעם חשבתי שהגעתי לתפקיד שרציתי והתברר שזה לא היה זה.

מי שחידד לי והעמיד לי מראה, היה אסיר שקיבלתי לאגף באיזשהו בוקר בשנת 2006

שישב מולי ואמר לי :

"אני לא רוצה להיות כאן" והשבתי לו: "גם אני לא רוצה להיות כאן"

הוא המשיך ואמר " אמא שלי לא יודעת שאני כאן"

והשבתי :"גם אמא שלי לא יודעת שאני כאן"

עודדתי אותו, הושטתי יד ונתתי לו שקית עם סבון, מברשת ומשחת שיניים – ביקשתי שיתקלח, בצהריים בזמן הספירה, אגיע לבדוק מה שלומו.

ביקשתי מהסוהר כמה רגעים הפסקה, לפני שיכניס את האסיר הבא.

אני הייתי אז מפקדת האגף.

ואמרתי לעצמי "רחלה, את והוא זה אותו אדם" הגיע הזמן ללכת.

הגיע הזמן לחיות באמת.

הגיע הזמן להפסיק את החולי, את תודעת ההישרדות.

הנחתי את התעודה והלכתי הביתה אך לא ידעתי איך להתמודד עם הכאבים –

סה"כ 30 שנה של כאבים שאף אחד לא מצליח להבין איך לא רואים עלי ומרבית האנשים לא מאמינים לי.

יש לזה שם: פיברומיאלגיה

עד שנתנו לזה שם "פיברו" וגם אז אף רופא לא ממש ידע מה לומר – רק להציע מיני כדורים שחוץ מלמסטל אותי לא עשו כלום – הפכתי להיות תלותית, ללא יכולת תזוזה כמעט – מעשנת קנאביס ואוכלת רק מתוקים עד שיום אחד נשברתי (האמת שכל יום נשברתי מחדש)

הוצאתי במהלך השנים קרוב ל-150,000 שקל אבל אף טיפול לא היטיב איתי ואפילו הרע את מצבי.

יום אחד הגיעה מכרה שהציעה לי טיפול אקסס בארס –סירבתי אך בעלי עודד אותי לנסות

היא בקושי נגעה בי ואני הרגשתי שהראש מתנתק לי מהגוף – דפקתי את הראש בקיר ואז החלטתי שאם אני לא מצליחה להתאבד ולסיים את חיי אני חייבת למצוא אצלי את הפתרונות

התשובה לריפוי נמצאת בתוכי

30 שנה סבלתי מכאבים. בסוף הבנתי: אני בראתי את המחלה אני אחלים ממנה.

וכך הזמנתי המון ספרים, צפיתי בהמון סרטונים וגם כך לא ישנתי אז... וגיליתי את עולם האופונופונו והחלטתי שעם כל הקושי אתחיל ללמוד והכי חשוב אהיה רכה אל עצמי ואדבר לעצמי יפה – ושם הנס התרחש.

אנחנו בחודש ניסן – חודש בו נסים קורים ובייעוץ שלי אני מייעצת בכל תחומי החיים ואפילו מניחה הצעות לפענח כאב ומחלות כדי שנחיה כאן בחיים האלה חיים מלאים כמו שמגיע לנו.

בל יום אנחנו מכתיבית לעצמנו את הסיפור שנחיה אותו, בוחרים את ההרגשה, נותנים מקום לרגש ומאפשרים לו להשתחרר לכיוונים שאחנו מנתבים אותו.

מעולם של כלא, אנחנו משחררים את עצמנו לחופשי ע"י בחירה בביטוי עצמי ויצירה יומיומית.

האופונופונו זו שיטה עתיקה מהוואי - גישה לחיים

דיבור פנימי חיובי, שימוש במנטרות מעקרונות האופונופונו:

אני מצטערת ש..

אני סולחת ל...

אני אוהבת אותך

ומסיימים תמיד בהודיה, תודה על...

אלו ארבעת המשפטים שמנהלים את הסיפור הפנימי ודרכם מפיגים כאב נפשי ומתגבר לכאב פיזי.

המנטלי כואב יותר

הכאב המנטלי עמוק יותר ועצים יותר, הכאב הפיזי רק מתווסף עליו כדי שנרוץ לחפש פתרונות.

מה שאנשים לא מבינים, זה שהתשובה נמצאת אצלם, בתוכם.

ככל שאישה מתרחקת מעצמה, כך כואב לה יתר והיא סובלת.

ככל שתמצא את הדרך לעצמה, תתחבר לרגשות הפנימיים ותכתיב אמונות שמקדמות אותה בשיח פנימי חיובי- כך מהר יותר היא תפסיק את הכאב המנטלי והפיזי ותחזור לחיות חיים שמחים ומצמיחים.

אנחנו קודם כל לעצמנו בזכות אהבה עצמית אינסופית,

אחר כך כל השאר.

מכאן צופים בהקלטת הראיון המלא