כתבות מומלצות עבורך
איפה אנחנו בין כל הזוגות?
בגידה כפולה
את מרכז העולם
איך care point תורמת לקהילה ?
וויתרתי על עצמי והיום הוא מפנה לי את גבו
הכרתי אותו לפני שנים, כך ספרה לי.
היינו זוג צעיר ואוהב עם רצון להקים בית ומשפחה במגזר הערבי.
הייתי אקדמאית עם עתיד מובטח, משפחה עוטפת והמון מוטיבציה להצליח בחיים.
הוא היה חסר השכלה, עבד בכל מיני עבודות מזדמנות אבל זה לא הפריע לי כי אהבתי אותו ורציתי שנחיה ביחד.
עם השנים דחפתי אותו ללמוד, פיניתי לו את הזמן והייתי עסוקה עד מעל הראש עם הילדים, היום יש לנו 3 ילדים טובים שאני גאה בהם.
טיפולי פוריות והתמסרות
לא היה פשוט להביא אותם לעולם, המון ניסיונות של טיפול פוריות,
מן הסתם בזמן ההריון וכמובן הלידה,
הפכתי להיות אמא טוטלית ולא נתתי לו לעשות כלום עם התינוקות.
כך התרגל למצוא לעצמו תעסוקה אחרת.
עם השנים, הילדים גדלו והוא השקיע בעצמו, למד, התפתח, הקים עסק עצמאי
והיום הוא לא רואה אותי שוות ערך אליו.
מביט בי מלמעלה
לפני שנתיים וחצי הרגשתי שהוא בוגד, חשדתי בו והיה לי על מה לחשוד.
הוא נותן לי את התחושה שהוא מביט בי מלמעלה,
לכן אין ביננו תקשורת, כמעט ואין מגע.
מתנהלים בצעקות וגרים בקומות נפרדות.
הוא תמיד נעלם מהבית בשעות לא סבירות וכשאני מתקשרת לשאול איפה הוא,
במקרה הטוב הוא עונה,
ומגיב לשאלות שלי שזה לא ענייני איפה והוא ועם מי נפגש.
אני נאכלת מבפנים.
את כל חיי הבוגרים הקדשתי לו והילדים כבר גדולים,
עזבו את הבית מהר כדי לא לראות אותנו רבים כל הזמן.
האווירה בבית לא נעימה ואני כל היום מסתובבת בחוסר אונים
על כך שהשקעתי את כולי במשפחה ועכשיו הוא מפנה לי את גבו.
התרכז רק בעצמו והשאיר אותי מאחור.
בכל ריב הוא מכחיש את הבגידה, לפני חודש עזב את הבית ואני לגמרי לבד.
בדידות והחמצה
עסוקה במחשבות מעיקות ונכנסת לחרדות.
בקושי ישנה בלילות ונראית כמו רוח רפאים מרוב שאני רזה וחיוורת.
אין לי הרבה מה לעשות עם עצמי וכואב לי על החיים שהחמצתי.
בוכה ורועדת הרבה.
איפה טעיתי בסדר העדיפויות
מסתובבת עם עצמי ומנסה להבין איפה טעיתי שכך התמסרתי לילדים ולבית.
מתי שכחתי את עצמי?
באיזו נקודה יכולתי להבין שאני קודם כל אישה, אחר כך אמא ואחר כך רעייתו.
יכולתי לנהל את חיי בצורה אחרת, לאהוב את עצמי בזכותי ולא כל הזמן לדאוג לאחרים על פני.
לשם את עצמי מקום ראשון, מבלי לחשוש מה יגידו עלי אם לא אדאג לילדים בכזו קפדנות.
מה יגידו עלי
אני יודעת שאצלנו, במגזר הערבי,
מצופה מהנשים להתמסר לבית ולגידול הילדים
והגבר תופס את כל המקום מחוץ לבית ובונה לעצמו קשרים וקריירה.
עצם הידיעה לא עוזרת לי לקבל את החיי כפי שהם,
אני מרגישה שיכולתי להשיג יותר.
מגיע לי יותר
אני יודעת שמגיע לי יחס אחר.
אני ראויה להערכת, לאהבה, למסירות כמו שאני מתמסרת.
חיים בריצוי זה מנת חלקי שאני לא אוהבת.
רוצה להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל מהתחלה
האם אפשר לאפס את החיים ולהתחיל מהמקום בו הופסקו?
