טיפול זוגי לשיפור יכולות התקשורת – איך מייצרים תקשורת מקרבת בזוגיות מבלי לתת לשגרה להעיק

אז איך קורה שחיכינו כל כך לרגע בו נחיה יחד, אהבנו, התרגשנו ובפועל בדרך לשם משהו משתבש. שאלנו את ד"ר ליזי שמעוני הרשקוביץ איך מייצרים תקשורת מחברת מבלי לתת לשיגרה להעיק ולקבור את הזוגיות?

כשנכנס אלי זוג לקליניקה אני מנסה רמזים של שפת גוף, מה עובר להם בראש לפני המילים שמתחילות להחביא כעסים ורגשות מעוררים. להלן דוגמא לזוג שנכנס לקליניקה, התיישב בחוסר נעימות די רחוק אחד מהשניה, בהה בחלל וציפה שאציל אותם מהמבוכה:

'אנחנו כל הזמן מתווכחים' הוא חסר סבלנות לילדים, מכפיש אותי ואני מחזירה לו בשיח דומה, מרגישה שהוא כל הזמן מבקר אותי ודורש ממני להיות סופר אמא עם כוחות על.

ואת לא כזו? יש דבר כזה 'מושלם'?

'הוא פדאנט ברמות קשות שאין לתאר' היא מאשימה.

הוא עונה בהתגוננות: 'אני לא מבין מה היא רוצה, אני עושה הרבה בבית, עוזר עם הילדים, היא לא רואה את זה שאני עוזר מאוד בבית ומתעורר כל לילה לילדים כשהיא ישנה.

אבל היא בוחרת לראות רק את החסר, את השלילי. מוציאה אירועים מהקשרם.

הרבה פעמים אני מרגיש שהיא בכלל לא רואה אותי, לא מבינה אותי, תמיד מזכירה כל מיני דוגמאות ספציפיות מהעבר שאני בכלל לא זוכר'

והיא שוב מתקיפה ומציפה בעיה: אתה מצפה שאסדר ואארגן את הבית כי אתה פדנט וחושב שיודע איך הדברים אמורים להיות. נוקשה לזמנים ותכתיבים טקסיים של ארוחת ערב רחבה ומשפחתית. למי יש כוח לארגן את הבית, לסדר אחרי הילדים, לדאוג שלא יריבו ותוך כדי גם לבשל כל יום ארוחת ערב כמו איזה מאמא עתיקה.

אני מזהה את הפערים, הבדלי תרבויות, ציפיות ותכתבים בין דוריים שהם מביאים משתי משפחות מרקע שונה.

היא קרייריסטית שחשוב לה להיות גם בבית עם הילדים והכל נופל עליה.

הצפיות שלו בעיניה, מופרחות.

הוא מסודר להפליא, מקפיד על לוחות זמנים צבאיים ומצפה שכולם יתיישרו לציפיות הגבוהות שלו - נמאס לה והיא עייפה מהביחד.

על הרקע הזה, כל דבר מעורר וויכוח, הוא בביקורת והיא בהתגוננות שעוברת לתוקפנות.

היא משתפת בפניו בפני שהיא מרגישה כלואה בתוך מצב ללא מוצא. מתכנסת, שותקת ומתעלמת ממנו. היא פועלת במודל של תקיפה, הימנעות או בריחה.

'היו פעמים שהכרזתי שאם הוא לא משתנה- אני עוזבת, כי אני לא יכולה להיות איתו יותר.

כל כך הרבה פעמים הסברתי לו למה אני מצפה וזה מחזיק רק שבוע, לא יותר. וחוזרים לאותם וויכוחים משפילים ואני מחזירה לו בהשפלה'

זו אחת מהדוגמאות הרבות בהן מתעוררים סדקים ראשוניים בפנטזיה הזוגית.

שלב ב בטיפול זוגי - להבין למה אנחנו תקועים בעצם?

הזוג מסתכל אחד על השניה ועלי ומצפה שאני אגיד במקומו את מה שקשה להם לבטא במילים.

אני עוזרת להם במציאת המילים הראשונות ותוך כדי שאני מדברת אני ראה הינהון קל בראש. זורעת עקרונות ראשונים בתקשורת מקרבת.

יש תחושה שכל אחד רוצה לשנות את הצד השני. את רוצה שהוא יזרום יותר ויחפף במקומות שקשה לך והוא מצפה שאת תתנהלי בקפדנות כפי שהוא רואה את הדברים בראש שלו.

חוסר תאום בציפיות יוצר ריחוק, ההתחפרות של כל אחד מכם בעמדתו מובילה לריחוק נוסף ועד לכדי ניתוק.

את לא לבד בתחושה הזו, הרבה נשים מגיעות אלי ומראות חוסר אונים כי קשה להן. הן רק מייחלות שאני אשנה אותו לכיוון שלהן ואעזור להן להתמודד עם מה שהן לא מסוגלות להסביר בעצמן.

את בעצם אומרת לי: 'תקחי אותו, תשני אותו ותחזירי לי אותו למצב שהכרתי אותו, יותר נעים, משתף, מכבד'

נכון? ממש.

אבל הקרע הזה שאתם מתארים, ההתנהלות המכפישה ומשפילה רק גורמת לנתק שמחרב את הזוגיות, את האינטימיות. כבר אין תשוקה למי שמעצבן אותך כל כך בתדירות כזו גבוהה, הכל מתחלף בכעסים בלתי נשלטים ונאמרים דברים קשים שמחריפים את הכעס והניתוק.

אתם מגיעים לתובנה שהקשר הזוגי לא מחזיק את הקשיים. נכון?

הביחד ההרמוני לא נשאר כשמנהלים עומסים של חיי שיגרה עם ילדים והוצאות שמחרבים את הזוגיות.

הפערים גדלים וההערכה שהיתה, הפכה לאכזבה גדולה.

מה היה בזמן שהכרתם, התאהבתם ובחרתם להקים משפחה?

'היה אחרת לגמרי, היתה הדדיות, חברות, אהבה והכלה. עכשיו כל זה נעלם והתהפך למשהו שלא בחרתי'- היא אמרה ודמעות זלגו על לחייה.

בזמן ההתאהבות אנחנו רואים את בן הזוג כמשלים אותנו, כמו באהבה עיוורת. בוחרים לראות רק את הטוב ומה שפחות טוב- לא נחשב.

אם כל אחד רוצה לשנות את בן הזוג- יוצא שאנחנו מוותרים על מי שהוא באמת, לא מקבלים אותו ומצפים למשהו אחר שחשבנו שקבלנו. אבל זו לא האמת.

בהתאהבות הוא מגשים את כל רצונותיי. וגם אני בשבילו אותו דבר.

הבעיה שההתאהבות הזו לא נשארת ומשהו מתערער בשיגרה וכל אחד פחות פנוי להאיר לכל צד את החלקים החשוכים שבו. וזה השלב שבו אנחנו מגלים את הצדדים האחרים הפחות טובים.

כשהוא מפסיק להאיר, אני נעשית חשוכה, ואז הוא פחות נוכח, פחות מפרגן, פחות מקשיב, פחות חבר, יותר מעצבן, כועס ומבקר.

שלב ג בטיפול זוגי - לזהות את השלב בו התעוררו הסדקים

הפנטזיה שהכל וורוד היא ילדית במהותה.  בחדר הטיפול נלמד לשחרר את התמימות הילדית וניתן מקום לחוסן נפשי ובגרות. החיים מזמנים לנו אירועים שונים בו זמנית ואנו לא חייבים לראות את הכל עין בעין באותה מידה  ובקיצוניות של 'טוב או רע'. ככל שנאפשר יותר חוויות בחיים ונאפשר לעצמנו לנוע בין החוויות- נצליח להנות.

לוותר בשלב הזה – משמע, מפסידים זוגיות טובה, אהבה ומשפחה מאוחדת.

אני מנסה להבין אם יש רצון לחזור להיות משפחה אוהבת, אם כן, נפנה את השיפוטיות ונמקם את  הרצון לשינוי ולהתמודדות, כי השינוי מתחיל בכל אחד בנפרד, בעצמו שישפיע בהמשך על מערכת היחסים הזוגית.

שלב ד בטיפול זוגי - ביצוע עבודה הזוגית תוך דגש על תקשורת מקרבת

אנו מפסיקים לעטוף רצונות בתלונות ומנסים ליצור איזשהו מרחב מוגן, פתוח ומכיל שבו נוכל לשתף בתחושות ולדון בנושאים שמציקים לנו, ללא שיפוט וביקורת, כל אחד למען הצרכים של האחר כדי שנוכל באמת להתחיל לראות אחד את השני ולקחת אחריות על התמונה הכוללת.

רבים המקרים בהם בני הזוג מגיעים למצב רעוע של חוסר תקשורת בזוגיות.

ההרגשה היא שכל אחד רואה רק את עצמו ולא את בן או בת זוגו, זה מרגיש שאין תקשורת בזוגיות.

עקרונות התקשורת המקרבת מוכיחים שיח חיובי, רותם ומחבר לרצונות ולצרכים של שני הצדדים.

לומדים להביט בכל סיטואציה באמפטיה, כאילו מתנהלים מהצד השני ומנסים לענות לאינטרסים שלו.

שלב ה בטיפול זוגי - מעבר בפועל לתקשורת מקרבת

להגדיר את הקווים האדומים של מה אומרים, ואיך אומרים? האם זה מקדם אותנו במערכת היחסים או שומרים בלב ובשום אופן לא מטיחים.

בתקשורת מקרבת, במקום להגיד אתה ואת, לעבור לשיח משתף בקושי ובכאב של האני שלי. לא לשפוט את האחר אלא נשתף. קשה לי, אני צריכה את עזרתך, קשה לי עם הילדים וגם לארגן את הבית, אני מבקשת שתבין אותי.

כשאנו מגיעים ממקום מבקש ומשתף זה מיד מגייס רצון טוב של כל אחד מאיתנו. זה מונע מלחמות מיותרות ומקדם אותנו בביחד שלנו.

שלב ו בטיפול זוגי - תהליך של כל אחד עם עצמו

כל אחד מגיע בנפרד לסדרת פגישות טיפוליות בהן ילמד, יכיר וירגיש את הסממנים של הבטן הרכה, אני קוראת לזה 'הארכיון הפנימי' שמנהל אותנו.

את  הרגלי ההתנהגות והתגובות שלנו שאנחנו נמצאים במצב כועס ולרוב מכשילות אותנו.

לרוב תמיד נבחר באותה תגובה. אלו התגובות שבן הזוג כבר מכיר ומהן נמאס. כמו 'אתה לא עושה כולם בבית', 'את לא שמה לב למה שאת אומרת', 'את יודעת מה הבעיה שלך?', 'לכי לטיפול', 'נמאס לי ממך', 'מגיע לי יותר טוב'. אלו ההגנות שאנחנו שולפים ברגע חלש.

במקרים רבים נפגוש בחדר הטיפול עבודה על דימוי עצמי.

על תלות לצד  עצמיות, על הצורך שלנו בשליטה - ותלות של האחר בנו.

נלמד, נכיר ונרגיש את התגובות שלנו לציפיות שלנו מהאחר במידה והן לא מתקיימות.

כיצד אנו מגיבים כשאנחנו לא עומדים בציפיות שלנו מעצמנו. על ההגנות והדפוסים שמנהלים אותנו הימנעות, בריחה, תוקפנות, ביקורת, שיפוטיות ועוד.

על היכולת שלנו לחוות מגוון של חוויות ורגשות, 'שחור לבן מתוך קשת של צבעים..'

על החסמים שלנו שהורסים לנו.

חוסר היכולת שלנו להודות בקושי, להגיד 'לא'.  להגדיר את הגבולות שלנו. הרבה פעמים, אנחנו מחזיקים בקושי אבל נוטים להאשים את האחר.

בסופו של דבר המטרה לייצר תנועה בין חוויות שונות בחיים, להגמיש חוויות, להגמיש חשיבה, להחזיק את עצמינו ואת מערכת היחסים שלנו, לקחת אחריות עלינו.

התוצאה

הרגעה של האוירה במערכת היחסים.

שיתופיות ויכולת לראות את האחר.

אוסף של חוויות רגשיות, אינטימיות רגשית ופיזית.

הזוגיות מזמנת לנו התפתחות אישית, נפשית ורגשית.

נעלמת חווית התקיעות, התשישות, חוסר העניין ושביעות הרצון מהחיים.

יש יותר הבנה שזה בן הזוג שבחרתי ואיתו אני רוצה להתמודד עם הקושי.

גם בתוך שיגרה מעייפת פיתחנו את היכולת לדבר ולשתף אחד את השנייה בחוויות ורגשות.

ללמוד לשמור על סדירויות במערכת היחסים, ולייצר זמן של ביחד ללא ילדים, חברים ומשפחה.

להבין שכשטוב לי ואני מאושרת מתוכי הביחד יהיה בונוס אבל לא התניה לאור שבוקע ממני ולאושר שלי.