איבדה את בעלה, ביתה ואמה ובכל השנים האלו נאנסה ע”י קרוב משפחה

התקשרה למוקד care point אישה, המתינה לי על הקו הרבה זמן, עניתי ובקשתי לחזור אליה.

היא התקשרה שוב ולא יכולתי לדבר ולהקדיש לה זמן ראוי, לכן דחינו את השיחה למחרת.

משהו בתוכי סימן לי שאני צריכה לדבר איתה, להקשיב למה שעל ליבה.

והיה הרבה למה להקשיב, הרבה טמון בהדחקות מסימני הטראומה של חייה, בעצם כמה טראומות.

טראומה מורכבת מתמשכת

עד גיל 38 היתה נשואה, לגבר אוהב, 7 ילדים שמחים.

פתאום תקפה אותו המחלה וכל הטיפולים לא עזרו והוא נפטר צעיר מסרטן.

היו לה 7 ילדים, הגדולה בסיום התיכון והקטנה ביותר- תינוקת.

לאחר כמה שנים, הבכורה חלתה, נפטרה בשנתה.

האישה שלנו, גיבורת הסיפור נותרה מפורקת ושבורה, כואבת על שניהם. איך אפשר לקחת לה בעל וגם בת?

נצמדה לאחותה ומשפחתה, הילדים גדלו יחד כבני דודים במשפחה גדולה, בבתים נפרדים.

מאז עברו 15 שנים.

מה גרם לה להתקשר אלי דווקא עכשיו?

זה סיפור מורכב שמסתבך. בשפה המקצועית מכנים טראומה מורכבת מתמשכת.

מי הריח את מצוקתה וניצל אותה

שנה אחרי מותו של הגבר שלה, נוסף גבר אחר לחייה שלא רצתה. גיסה.

אישתו היא אחותה הקרובה ביותר שעזרה לה לשאת את העצב הקשה.

אחותה היתה כמו אמא שניה לילדיה. הם אכלו יחד כל שבת, נפגשו המון למענה ובמיוחד עבור הילדים שלה.

האחיזה במשפחת אחותה היתה הצלה עבור הילדים שאיבדו את אבא ואחותם הבכורה.

העוקץ זה הגיס, הוא הריח את חולשתה, ידע לנצל את מצבה הנפשי הפגיע ואנס אותה פעם אחר פעם.

צעקות, בכי, התנגדות בכל פעם, אבל כלום לא עניין אותו. הוא בא שוב ושוב ועשה את מה שעשה למרות תחנוניה שיעזוב אותה לנפשה.

מבחינתו היא טרף קל, לא יודעת מה היא רוצה מעצמה. קל לו להשתלט עליה, על גופה ונפשה.

מדוע לא סירבה?

כלום לא עזר לה לעצור את היחסים האסורים, מרוב בושה ופחד- שתקה וסבלה.

אולי מחולשה, אולי מחילול הגוף והנפש שכבר לא ידעה להעריך את עצמה ונתנה לו לעשות בה כרצונו למען ילדיה והקשר בין שתי המשפחות.

לנגד עניה עמדו הילדים, השגרה, המקום הבטוח בבית אחותה.

לעומתם היא היתה במקום לא בטוח, פרוץ, כואב, מתעלל.

מסיפורה עולה שבכל פעם שנכנס אל ביתה, היתה מסוגרת וקפוצה. שריריה היו מכווצים וכפות ידיה כאגרופים.

היו אינסוף פעמים שבקשה שהבן שלה ישאר בבית ולא ילך לבית הספר, כי הדוד מתכנן להגיע.

היא ידעה שאם הילדים בסביבה, הוא לא יאנוס אותה.

הבן זוכר איך בקשה שישאר ולא הבין למה היא מפחדת להיות לבד עם הדוד.

הגיס דאג לומר לה כל הזמן שהוא אוהב אותה, היא ענתה שהיא שונאת אותו על ההתעללות המינית.

בכל מאמציה, לא הצליחה להפטר ממנו בכוחות עצמה. ניסתה שוב ושוב, דיברה, התחננה, התרחקה, צעקה, בכתה- וכלום לא עזר לה.

אומץ רב לפנות אל הרב

במעשה אמיץ החליטה לפנות אל הרב, שיתפה אותו בכל. הרב היה המום נוכח האסון והתעללות הגיס וניסה לעזור, לא הצליח.

היא לא רצתה לפנות למשטרה, לא רצתה שאחותה או אמא שלה ידעו ויכאב להן.

לא היו לה כלים להתמודד מולו ברמה הנפשית. הוא השתלט עליה בכל הרמות.

הוא אגרסיבי ודומיננטי. היא פצועה ומדממת והוא מריח את הכאב ומנצל בטענה שהוא אוהב אותה.

לפעמים נדמה שהוא לא מבין שאונס אותה, חשב שזה רומן עם אישה שאומרת לו "לא" אבל לא מתכוונת לכך.

עוד אובדן והתפוצצות

לפני 4 שנים נפטרה הסבתא, אמא שלה, שהיתה חולה הרבה שנים ועדיין היתה עבורה כעוגן.

לפני שנתיים הרגישה שלא יכלה לשתוק יותר והתפוצצה מבפנים, לכן שברה שתיקתה.

באומץ לב סיפרה איך גיסה אונס אותה במשך 13 שנים ואין לה למי לספר, עם מי לדבר ולאן לברוח.

כל יום זו התמודדות חדשה מבחינתה.

לנוכח הגילוי והחשיפה, הגיס האשים אותה שפיתתה אותו.

אחותה סרבה להאמין לה, האשימה אותה בבגידה, בניהול רומן.

אחותה נמצאת בהדחקות ובקושי גדול להתמודד עם המציאות ולכן בחרה להפנות לה גב.

היום הן לא מדברות. אז היא איבדה למעשה גם את אחותה הקרובה.

אין לה כבוד לעצמה, לנפשה ולגופה. היא לא יודעת מי היא וכולה מרוסקת.

כלפי חוץ היא נראית מחייכת, זו אסטרטגיית הסתרה שסיגלה לעצמה מרוב הדחקות.

הקש ששבר את גב הגמל

ובכל זאת, מדוע התקשרה אלי דווקא עכשיו, שנתיים אחרי שהכל נחשף לכל המשפחה?

הבנות שלה, השתיים הגדולות שהן נשואות ויכולות להבין את גודל הטראומה, פתאום הפנו לה גב.

הן אומרות שלא יפסיקו את הקשר עם דודתן (אחותה שנבגדה ע"י בעלה, זה הגיס האנס)

לדבריהן לכל סיפור יש שני צדדים והן לא מקבלות את גרסת אימן כעובדה.

גיבורת הסיפור שלנו חשה בהלם. הגשת אגרוף בבטן. סכין חודרת לליבה משתי בנותיה.

את זה כבר לא יכלה לשאת.

הרי למענן היא סבלה ושתקה כל השנים, לא רצתה לזעזע את עולמן וביטחונן אחרי שהיו כל כך קרובות  למשפחת אחותה.

לא מצליחה להרדם בלילה, מחשבות תוקפות אותה על הרגשת הבגידה של בנותיה.

את הכל היא יכולה להכיל ולהעביר, אבל לא את הפנית הגב שלהן.

זה הקש ששבר את גב הגמל.

המשך ההתייחסות והטיפול בה

הקשבתי, הכלתי אותה, הבנתי את כאבה.

שאלתי שאלות מכוונות ומדייקות ובעיקר הייתי המומה מהיציבות הנפשית שלה לאור חוויות העבר.

מה עשם במצב כזה? למי להפנות אותה? מאיפה מתחילים?

אלו שאלות שאני שואלת את עצמי כל הזמן במיוחד לגבי מקרים קשים ומורכבים.

מדובר בנשים שמסרבות לערב את הרווחה, משטרה וכל רשות אחרת מוסדית.

אני מתייעצת הרבה עם מטפלים מהמועדון שלנו care point inspired, מעלה סיפור מקרה ושואלת לדעתם.

לעיתים אני כותבת על זה במדיה החברתית ומקבלת בקשות ממטפלות שרוצות לטפל בה.

החלטתי להתחיל בנתיב של תמציות פרחים, למטרת איזון נפשי והרגעה,

חשוב לטען אותה באנרגיות כי כרגע היא ריקה.

אחר כך תהיה פנויה לשיחות עומק לנפש ועבודה על ההדחקות מתוך תת המודע וכלים להתמודדות.

אם הסיפור נגע בך ויש לך סיפור משלך, אני אקשיה ואכוון גם אותך>>