לפני ואחרי הלידה לכי עם הבחירות שלך

נחשפתי לגלית בדרך מיוחדת, היא סקרנה אותי בדבריה ולכן התיישבנו לראיון המסביר למה מה שהיא עושה כל כך חשוב לנשים לפני ואחרי לידה.

גלית מספרת שלנשים חסר מרחב שיתופי שהן יכלות לבטא את טווח התחושות והעוצמות שלהן מרגע הלידה בתקופה בה מתבססת האימהות.

בתקופת ההריון כמו בהכנה ללידה, צריך להכין את ההריונית הנרגשת להכנה לאמהות והכנה נפשית לאתגרים שלא מדברים עליהם.

למה אף אחת לא הכינה אותי? למה לא אמרו לי לפני הלידה שההנקה לא תמיד מסתדרת – שהיא עלולה להיות כואבת, מתסכלת ושזה בסדר לבחור באופציה אחרת.

"אני רוצה לספר לכל הריונית ואמא על כל האפשרויות שעומדות בפניה, שיהיה לה את הידע והכוח לבחור מה שמתאים לה, לפי מה שמתאים לה, לתינוק שלה ולמשפחתה".

מהן התחושות הנפוצות של אמהות שאת רואה ולא מדברים עליהן?

בחוויה שלי, לא היה מרחב בטוח לשתף ולספר על הקשיים בהנקה. גם במעגלי אמהות או בקרבת חברות טובות וקרובות לא תמיד הרגשתי בנוח לספר על הקשיים ואתגרים שמתלווים להנקה. בנוסף, הרגשתי שקשיים אלו הם רק שלי אישית, והבעיה אצלי. היה לי חסר מרחב שדיבר בגילוי ורוחב לב על הקשיים ואתגרים ולא רק תיאר אידיאל אימהי לא מושג. ולכן, חשוב לי ליצור את המקום הזה, להרחיב את השיח ולאפשר לאמהות לשתף בכל התחושות והתהיות ללא שיפוטיות - מרחב בטוח ומעצים בו אפשר לקיים שיחה כנה ופתוחה.

מהניסיון שלי אמהות טריות חוות תחושת בדידות בשבועות הראשונים במיוחד כשהן חוות קושי משמעותי בהנקה. אותן אמהות נשארות אם תחושת ה'לבד' ומרגישות מוקפות בביקורת מהחברה והסביבה (לפעמים אפילו הקרובה). לא תמיד יש עם מי לעבד את המסרים האלה, וזה עלול לגרום למצוקה רגשית.

הנקה נחשבת כבריאה לאם ולתינוק - הכי טבעי, קל ונוח. אבל לא אצל כולן זאת המציאות. אמירות כאלו משאירות את האם המתקשה בהנקה עם תחושות תסכול, אכזבה ולפעמים אפילו בושה ודכאון.

מה דעתך לגבי הנקה?

אם זה עובד, מצויין! אני חלילה לא נגד הנקה, אלא אני בעד שיח רחב שמשקף את המציאות וכרגע השיח צר ואינו תואם את החוויות של כולן. אני מאפשרת מקום למי שלא יכולה או רוצה להניק. לדוגמא הצפה של התופעה: 'ייצור חלב נמוך'- תופעה שמעט מאוד מדברים עליה אך קיימת ורחבה. מכירה את אלו שמנסות להתעקש על הנקה ושאיבה? במצב של ייצור נמוך זה מייאש ומשאיר את האם בתחושה שהיא לא "מנסה" מספיק. אבל זה לא המצב. זה כמו להגיד למישהו עם משקפיים שאינו מתאמץ מספיק לראות.

מה בחברה גורם להתעקשות על ההנקה?

המסרים והדימויים שאנו חשופים להם במדיות השונות מייצגים אידיאל שאמא טובה – זו אמא מניקה. מכירה את השאלה הראשונה ששואלים אותך כשרואים אותך עם עגלה ותינוק בן שבוע?

הי, מזל טוב, איזה פיצי, בן כמה הוא?

השאלה השניה שתמיד באה אחריה: את מניקה? אם שחווה קשיים בהנקה מרגישה שהשאלה הזאת היא כמו סתירה עוצמתית על הלחי וזאת נהיית שאלה טעונה ורגישה שלעיתים מלווה בתחושות של אכזבה ושיפוטיות שלא השיגה את ה"אידיאל הרצוי".

באיזה תחושות מדובר?

בשיחות שלי עם אמהות עולה שנשים חוצות מרחקים אדירים כדי להצליח להניק, גם במחיר של המצב הבריאותי או נפשי של עצמן – הכל על מנת להניק.

אנחנו מתביישות לדבר על נושאים קשים ומביכים ולכן שותקות ומסתירות.

הדרך להתמודד עם הבושה היא פשוט להוציא את זה ולדבר, לדעת שאנחנו לא לבד במקום הזה.

ספקטרום האכלה כל כך רחב ועדיין בחברה הוא מצטמצם להנקה - כן או לא.

הרבה אמהות נמצאות לבד בבית עם התינוק לאחר הלידה וכך הן שוהות שבועות רבים ואין עם מי לשתף חוץ מבן הזוג שלא ממש מבין את הנושא או אחיות טיפת חלב (שזה כבר סיפור אחר שלא נכנס אליו).

האכלה זה לא שחור או לבן -הנקה או לא הנקה - אמא טובה או אמא לא טובה.

הקשת רחבה וחשוב שאמהות תהיינה מודעות שזה לא הכל או כלום.

ומהם משפטים נפוצים שאת שומעת מאימהות?

אני שמה לב לשפה תבוסתנית של אמהות שלא מניקות: "ויתרתי", הרמתי ידיים" ,"נכשלתי".

אני מראה להן אפשרויות נוספות, להשקיט את כל הרעשים שלא נובעים מתוכן אלא מהחברה. אני עוזרת להן להבין שזה בסדר לשים את הצרכים שלהן קודם, זה לא להיות אנוכית אלא זה חשוב לתפקוד שלהם בתור אמהות – לאפשר להן להקשיב לעצמן ולתינוק שלהן ולהרגיש טוב עם הבחירות שלהן.

היתה אמא שסיכמה את זה כל כך יפה בסוף התהליך איתי: "אל תתביישי לשאול, אבל דעי להקשיב לעצמך".

ואני מוסיפה: "אל תרגישי אנוכית, כשאת בוחרת מה נכון לך ולתינוק שלך – את עושה את מיטבך".

איך עושים את זה? איך משקיטים את המסרים של החברה וכל העצות של הסביבה הקרובה?

אני רוצה שהאמא תבין מה נכון לה, לתינוק שלה ולמשפחה שלה – שם העוצמה של הבחירה וההחלטה המודעת.

ההנקה היא הצומת הראשונה שמוציאה את הקול האמהי שלנו.

לכן חשוב לי להתחיל ייעוץ להריונית לפני הלידה כדי לאפשר לה שיח חיובי ללא רעשים מסביב.

להנקה יש השלכות על המצב הנפשי של האמא, וגם על זה אף אחד לא מדבר.

מהן ההשלכות של ריצוי הסביבה?

ממחקר של ד"ר אליסון סטרוב עולה שנשים שדיווחו על קשים בהנקה בשבועות הראשונים לאחר לידה, נמצאות ב- 42% סיכון גבוה יותר לפתח דיכאון לאחר לידה[1].

נכון שהנקה נחשבת בריאה יותר, אבל עלולות להיות גם השלכות של אי ההצלחה שגם אותם צריך לקחת בחשבון.

בעיני, אם ההנקה באה על חשבון בריאותה הנפשית של האם, זה לא שווה את המאמץ.

כיום יש גוף ידע שמעלה ספקות לגבי מהימנות המחקרים על הנקה, בטענה שתיאור יתרונות ההנקה מוגזמות ואינן נותנות מספיק את הדעת להשלכות של קשיים בהנקה.

סטנדרטים כפולים ומסרים סותרים

ארגון הבריאות העולמי ממליץ על הנקה בלעדית לפחות עד גיל חצי שנה ומניח את זה כסטנדרט זהב אליו יש לשאוף. אבל אין באמת בישראל את התשתית לאפשר את ההנקה לתקופה הזו בצורה בלעדית בזמן שאנחנו מחויבות לחזור למעגל העבודה כבר אחרי 3 חודשים. אמא שרוצה לשמר את החלב לאחר שחזרה לעבודה, נאלצת לשאוב חלב כל 3 שעות בחדר מוצנע, לא מעט פעמים אפילו בשירותים.

ומה לגבי אם שמניקה ומקבלת הערות או מבטים כאשר היא מניקה במרחב הציבורי? שלא לדבר על אמהות שממשיכות להניק הרבה מעבר לחצי שנה ומספרות שהן סובלות מביקורת על כך שהן עדיין מניקות כשהילד כבר אוכל מוצקים.

כל אלה דוגמאות לסטנדרטים כפולים וסותרים שנשים מקבלות מהחברה. הפער הזה מייצר תחושות תיסכול.

באימון איתי אנו מציפות את המסרים הכפולים האלה, בוחנות אותן, מבינות איפה אנחנו נמצאות מולן וסוללות דרך שמטיבה לאם ולמשפחה שלה. וכך האם, בתחושת בטחון מחודשת, יוצאת מחוזקת בבחירות שלה.

לקחת בעלות על הסיפור שלי, זה מקור העוצמה שלי.

למעשה אני עוזרת לאמהות להגיע לתובנות האלה בעצמן. הן מגיעות להבנה של מה טוב להן לפי ההחלטות שהן בוחרות. אני מחזירה את ההחלטה בצומת הראשונה הזאת שלהן בתור אמא-  לידיים שלהן.

אני פורסת להן את האפשרות והמרחב לספר את כל הסיפור, יחד אנו מאירות חלקים מהסיפור כדי לתת 'מבט על' רחב ומעצים.

אני מאמינה בגישה של לקיחת בעלות על הסיפור שלנו – אנחנו קובעות את הנרטיב וכיצד אנחנו מתארות את החוויה. ברגע שהסיפור בידיים שלנו אנחנו מנהלות אותו ולא הוא אותנו.

בעלות על הסיפור האכלה של תינוקך, הוא למעשה בעלות על הוויתך כאם.

[1] Barston, S. (2012). Bottled up: How the way we feed babies has come to define motherhood, and why it shouldn’t. Univ of California Press.