זהו את הכפתורים שמפעילים אתכם ואת הסביבה שלכם

תכירו את אורי גרוס (שם בדוי) ד"ר לביוכימיה במעבדת מחקר נחשבת בארץ.

איש הישגי, שאפתן, חדור מטרה, מנהל בכיר מלומד, בעל מוניטין שבנה כל חייו.

נכנס רגע לנעליו של אורי, מנהל בכיר שמתקשה להתמודד עם הפוליטיקה האירגונית, וננסה להבין מהי עמדתו:

העולם כולו שחור או לבן. יש את תומכיי ומתנגדיי.

כל מי שלא מסכים עם עמדתי ומתנגד לי נחשב 'רע' ומנסה לפוצץ את המאמצים האדירים שלי לתרום מהידע שלי ולקדם את המחקר.

מרגיש שמאמללים אותי ומנסים בכל הכוח להביס אותי ולהוציא את האוויר מהגלגלים שמניעים אותי.

מהצד השני, יש שמסכימים איתי, מבינים את החשיבה הייחודית שלי, תופסים ממני גאון והולכים אחריי בצורה עיוורת וחושבים שאין לי תחליף.

הייתי רוצה להאמין, וזו גם תפיסת עולמי, שיש נכון או לא נכון, טוב או רע, צודק או טועה. ואני רוצה לשכנע את כולם שידעו שאני טוב, צודק וכל מה שאני מנסה להוביל הוא נכון למחקר ומקדם את המטרה של כולם.

איך יתכן שהם לא רואים את מה שאני רואה ולא תומכים בי כולם?

הקונפליקטים שאני מתמודד איתם יוצרים מצב שלא נעים לבוא לעבודה ולהניע מהלכים כמנהל במעבדה, במחקר. לא מתאים לי לבוא בכל בוקר למלחמות ולהתמודד עם קבוצת המתנגדים.

אין אפשרות להתפתח ולקדם נושאים שחשובים לי.

מרגיש שהרצון והשאיפות מקבלים מקום משני והצורך הקיומי בלשרוד מעיב על הערכים החשובים.

תחושה שאני מצליח רק כלפי חוץ אבל הולך לעבודה עייף כי אני כל הזמן עסוק בקונפליקטים ובעימותים הפנים אירגוניים. זה גורם לי לשם בצד את כל מה שחשוב באמת שזה המשפחה שלי הערכים שלי. אני אפילו חושב לעזוב את העבודה הזו. אבל כבר עזבתי מקום עבודה אחד בגלל אותן סיבות.

רוצה אהבה

תפיסת העולם של אורי קיצונית מידי, הוא לא מבין איך זה שיש לו מתנגדים.

אורי מצפה שכולם יתמכו בו, זה אפילו מעבר לתמיכה, הוא שואף שכולם יראו לו אהבה וזה מצב לא ריאלי שאף פעם לא מתקיים.

בתפקידים בכירים, ככל שמתקדמים למעלה, יותר עיניים נשואות כלפיו ויותר ביקורת. אם לא ידע להתמודד עם ביקורת, לא יוכל לשרוד בתפקיד ועל הרקע הזה התחלנו להתאמן .

התחלנו למפות את תכונות האישיות של אורי לפי המתודולוגיה של משחקי - הכוחות. כדי לגלות את הכוחות שמנוהלים לא בצורה שתואמת את המטרות של אורי.

בתחום הרגשי ראינו כי לאורי יש אמונות ופרדגימות  הקשורות לעולם הרגשי.

אמונות כמו: "לא אוהבים אותי, כולם נגדי. העולם מתחלק לטוב ורע".

הבנה- "אני מבין כי גדלתי אצל סבתא שלי וכך היא ראתה את העולם טובים מול רעים. כשלא שיתפתי איתה פעולה אני הפכתי לרע. אני מבין מאיפה זה בא לי ולמה אני מתנהג כך היום".

אורי מתחיל לראות את הסביבה- "אני לוקח אחריות על איך שאני מתנהג לאחרים ופוגע בהם, יכול להיות שאני גורם לסיכסוכים, אני מודע לתגובות המוגזמות שלי ומבין איך זה נתפס כלפי אחרים. אני רואה שאני גורם לסיכסוך בין אנשים, שופט אנשים ולא מקשיב להם עד הסוף כמנהל בכיר. רואה את האחריות שלי. רואה איך הרעיונות הטובים שלי לצוות המחקר, בעצם גורמים להם לעבוד פי 100 יותר ולא מתייחס לתחושות והרגשות הפנימיים שלהם".

לאורי נוצרת הבנה עמוקה "אני לא מחוץ לתמונה ויש לי אחריות גדולה לאיך שתופסים ומתייחסים אלי".

תובנה שאורי הגיע אליה "פתאום אני מודע לחלקים אחרים שלא הייתי מודע להם קודם. רואה איך החלקים האלה משפיעים עלי במערכות יחסים בעבודה וגם במשפחה.

אם מקודם ראיתי את העולם כטוב ורע, פתאום אני מגלה בעצמי עוד צבעים".

עצם הגילוי חשוב

זו המודעות שמעצימה את הרגש שהיה חבוי.

ברגע שאני מודע לחלקים בתוכי אני יכול לווסת אותם. אם אני לא מודע אליהם ועיוור אליהם – אני פועל באוטומט ופוגע באחרים.

"אולי אני גורם לדרמות מיותרות בלי להבין שאני הגורם? "

בתהליך של מיפוי הכוחות והעוצמות, אורי מפתח רגישות לאנשים סביבו. הוא מפתח את היכולת לראות שיש בתוכנו הרבה חלקים שמפעילים אותנו. ואז נוצרות אפשרויות חדשות כי רואים את המציאות בצורה אחרת הרבה יותר רחבה.

המשחק הוא להבין את הכוחות המפעילים אותו ומה מפעיל את הקולגות שלו, העובדים שלו וכל מבנה הפוליטיקה האירגונית שטוען שהוא לא בנוי לה.

במשחק של כניסה פנימה ויציאה החוצה מגלים את הכפתורים שצריך ללחוץ עליהם כדי להניע את אותו ואת האחרים.

שאלתי אותו בכנות: "אם אתה רוצה אהבה שזה הכפתור שמפעיל אותך, מה הכפתור שמפעיל את העמית שלך? " ענה לי בשלוף: "להיות צודק".

פתאום אורי  מבין שרוב הבעיות שלנו לא אישיות, ושנוצרת  תחושה של תעתוע - כאילו האחרים פוגעים בנו במכוון.

אם נצליח להסתכל במבט מעל הסיטואציה ונבין את האחריות שלנו במערכת היחסים, נדע לשנות באופן ממוקד את היחס לכפתור שמפעיל אחרים לטובת הצורך שלנו.

אחרי שמיפינו את הכוחות מתחילים לעבוד בהתאם למתדולוגיה של "מישחקי- הכוחות "וזיהינו איזה מעגלי כוחות נדרש  להתאמן בהם כדי להצליח במשימות אותן הוא הציב כמשמעותיות עבורו.

אצל אורי אלו היו מעגל הרגש והמעגל החברתי שבהם הוא הרגיש חסר כלים ולעיתים אף חסר אונים - ושם אנחנו מתמקדים באימון שלנו.

מתחיל הכיף:

משלבים טכניקות של יצירתיות,  הומור מוקצן, קולות פנימיים שניתן לשוחח איתם  בכסאות ריקים , שיחה  עם הפחדים ועם כל מה שרוצים. לפי מידת הדימיון והסקרנות לחקור ולבחון.

במשחק הכוחות שלנו דרך ההקצנה, היצירתיות והשיחה עם הקולות הפנימיים- אנחנו רואים את זה בעוד מימדים.

מזהים בקלילות  אילו   אמונות מגבילות אותו, מכאן קל יותר לצאת לתוכנית עבודה.

ההבנה שהעולם לא מתחלק לטובים ורעים.

מבינים מי יכול לתת לו השראה במעבדה, מי נתקל עם בעיות דומות ואיך הוא פותר אותם.

אורי הופך מעמדה של מופעל, לאדם שמתבונן בסקרנות בסביבה ולומד להנהיג את עצמו ואת האחרים

פנוי להתבונן ולקבל כלים של טכניקות מעולם המשחק, מעולם התקשורת, הדמיון המודרך, תקשורת המקרבת, מעולם פתרון קונפליקטים לפי משחקי הכוחות.

אפשר לראות מה אני רוצה וצריך- לדעת לתקשר את זה, לדעת לבקש ולהציג גבולות כשצריך.

נוצרים מגוון כלים להתמודדות עם כל מצב של קונפליקט. והמחשבה לעזוב עוד מקום עבודה כבר לא מנקרת בו.

מבינים איך הפכנו את העולם?

מארוע של דרמה ולחץ לחוויה כיפית והזדמנות לתרגל את כל החלקים האחרים באישיות  לתועלות שלי ושל הסביבה הקרובה שלי.

אורי, והרבה אנשים דומים לו, כל הזמן בורחים ממצבי קונפליקט וחושבים שמקום העבודה לא מתאים להם, אבל אז מתחילים במקום חדש ושוב אחרי שנה, מגלים שיש טובים ורעים ורצים להחליף מקום עבודה.

המנגינה שעוברת להם בראש היא בדרך כלל: "זה לא יכול להיות שאני מגיע עם כל כך הרבה טוב ולא רואים את כל הטוב שבי".

"תמיד האחרים לא בסדר והם רעים ולא מבינים אותי ואני נאלץ למצוא מקום עבודה חדש כדי ליישר את העניין".

היפה בתהליך שהוא מבין שצריך למצוא את עצמו מחדש ולהעניק לעצמו כלים חדשים להתמודדות.

ההארה "שזה לא הפוליטיקה  הארגונית שתמיד אחראית למצב – אלא אני", היא רגע משמעותי ומכונן.

יש אנשים שמעידים על עצמם שהם גרועים בפוליטיקה אירגונית וזה מה שתוקע אותם. הם לא מבינים כיצד להפעיל אנשים ומהם הכפתורים שחשוב לשם לב אליהם בעצמם ובאחרים.

בעבודה דרך ישחקים כמו "מישחקי הכוחות"  ועבודה עם קולות פנימיים  - יש הנאה מאימון  משחקי  כייפי לצד  הנאה מהתובנה.

לומדים ליצור דיאלוג אחר עם הסביבה. אנחנו אנשים חושבים, זה כמו מערכת לומדת, וטועים ומתקנים. המערכת הפנימית שלנו לומדת ומשתכללת כל הזמן. תמיג יש חלקים עיוורים בתוכי ובאימון לומדים על החלקים הפנימיים וחוקרים אותם לעומק.