האם:”הצלת לנו את הילדה”

הסיפור הבא שטיפלה בו רונית פיירשטיין, מטפלת באומנות, ממחיש חלק מהקשיים והשלכותיהם על כל תחומי החיים של הילדים בפרט ומשפחתם בכלל.

הרקע

שירית הגיעה אלי מותשת נפשית, כך אמרה לי בפגישה הראשונה. יש לה ילדה מהממת שרק רוצה לשמוח ולהיות מאושרת, אבל נתקלת בהמון קשיים בדרך לשם. קשיים שמעיבים על כל תחומי חייה.

קושי לימודי שגרם להם לקחת אותה לאבחון, התוצאות הצביעו על ADHD, כמה מפתיע. הרי שליש מילדי ישראל מאובחנים בקשיי קשב וריכוז, עד כדי כך הם רבים, שנדמה שמדביקים את התווית הזו לכל ילד שאינו הולך בתלם, כמעט בלי אבחנה מעמיקה.

החלו תרופות לקשב וריכוז

ההורים נשאבו לתוך הנושא והרגישו כמו בתוך 'סיר לחץ' והוסבר להם על היתרון שבמתן תרופות בנימוק מדעי ובטענה שהריטלין יעזור לה להיות יותר מרוכזת , פחות מוסחת ויאפשר לה להתמקד בשיעור.

עברו ליטול תרופה אחרת בגלל השפעות תופעות הלוואי לאטנט. רוב הילדים מנסים בין 2 ל- 4 סוגי תרופות עד שמגיעים לאיזון ומרגישים פחות תופעות לוואי.

הקשיים

הקושי התבטא במיוחד בפן החברתי, מסיבות שההורים מעולם לא הצליחו לזהות, ניסו לפענח סיטואציות לבדוק אולי הילדה לא יודעת לקרוא את המפה החברתית, את שפת הגוף או הסימנים שילדים אחרים מזהים מקילומטר ומתאימים את עצמם, אבל לא, מצאו שהיא מודעת לסביבתה ויודעת להתנהל נהדר. אז באמת שלא הבינו את מקור הבעיה ולכן קשה להם לשפר.

האם מדווחת על חוויות של ריחוק חברתי עד כדי נידוי וחרם, עצבות, בכי, בדידות. אין לתאר את הרגשתו של ילד דחוי, התחושה שאין לך עם מי לחלוק את ההפסקות, ליד מי לשבת בהסעות לטיולים, עם מי לדבר על מה שמפריע לך, ואני אפילו לא מדברת על אינטימיות רגשית שכל כך חשובה בגיל הזה.

הילדה עדיין מלאת מוטיבציה להכל, לחוגים, לימודים נסיונות לקשרים חברתיים אך בכל זאת משהו לא עובד כמו שצריך וההורים הגיעו אלי מיואשים.

הם באו אלי כמפלט אחרון, כאילו זעקו 'הצילו- תעזרי לנו להציל את הילדה שלנו'.

מהלך הטיפול

הצעתי טיפול משולב של טיפול באומנות, הדרכת הורים ופרחי באך.

בהתחלה לא היה ברור למה יש כזה קושי. גם לא היה לה קל לחשוף.

בהדרגה הדברים עלו על פני השטח.

הפרחים הראו על כבדות ורגשות פנימיים קשים שהיא מתהלכת אתם

היא משליכה אותם החוצה אבל הם נובעים פנימה ממנה ומהלך המחשבה שלה.

היא רבה הרבה עם קבוצת השוות עד שלעתים נשארת רק חברה אחת.

והיא כל כך רוצה להיות עם כל החברות ולא מבינה מה היא עושה

שהיא חווה כזה ריחוק מצדן.

דברנו על המצבים המאתגרים שהיא חווה אתן וראינו שמצדה

יש עקשנות גדולה שהדברים יתנהלו בדרך שלה ואם זה לא קורה

היא מפעילה אסטרטגיה של התעלמות וניתוק כלפיהן כשבעצם ההתעלמות

היא בעיקר מעצמה ומהצרכים הרגשיים שלה. זיהינו שזו התגובה האוטומטית שלה.

דברנו על להיות באמצע, לראות את הדברים ממקום שאינו שיפוטי, מבקר כועס ומרחיק.

וגם לא ממקום של חוסר אונים, מוצפת רגש, אלא מהאמצע, ממקום מתבונן וחושב שפועל ברגע הזה ויוכל לנווט את ההחלטות והפעולות שלה, למקום טוב הרבה יותר בשביל עצמה.

הפרחים חשפו עוד ועוד רבדים של רגשות שאינם פשוטים עבורה ועבור הסביבה.

דברנו על זה שהיא עושה דברים באופן מניפולטיבי כדי לקבל תשומת לב, עלתה בקורתיות והרגשה של עליונות, שהיא יודעת מה טוב לאחרים.

האם התערבבה עם הקושי של בתה ומאד דאגה לה וניסתה לעזור וכל פעם שראתה אותה בבית בלי חברות נלחצה והלחיצה את הבת.

בקשתי ממנה לא ליזום שיחות על הנושא, לא לרחם ולסמוך על בתה, שהדברים יסתדרו.

התוצאה

לאט הנושאים הבוערים התמתנו, מבחינה רגשית.

האם מספרת שהכל היה רגוע יותר, הצורך בטיפול תרופתי ירד והיא הפסיקה לחלוטין.

מצבה הלימודי היה מעולה גם בלעדי הכדור.

מצבה הלימודי מצויין, היא מרגישה שהיא יכולה להתרכז בלעדיו

עם החברות מאד טוב לה, היא יודעת להפעיל שיקול דעת, הפסיקה עם טכניקת ההתעלמות

לוקחת את הדברים בפרופורציות...הכירה עוד בנות חדשות, פעילה בחוגים, מחייכת, נהנית, ומדווחת שהיא מרגישה נהדר

והרי הכל מתחיל כאן.

מדברי האם: "אני אישית למדתי ממך המון ומרגישה שהצלת לי את הילדה, המון המון הערכה כלפייך - חזרנו לנשום" שירית.