אם גם אתם לא יודעים להגיד “לא” תקראו את זה

אני פוגשת את אבי מורלוי מרצה ומלמד NLP, מעביר סדנאות וגם אימונים פרטניים בקליניקה כמאמן אישי ומנחה NLP.

הוא מספר לי על אשת חינוך שהגיעה לקליניקה כדי לשפר את ההתנהלות הכלכלית שלה לפי העקרונות שלו- רגישות ומעשיות:

היא הכירה אותו מתקופת ההתנדבות בעמותה שעוזרת לאנשים בניהול כלכלת המשפחה, רצתה לשפר את ההתנהלות הכספית שלה, נכנסנו להתנהגויות יותר מאשר למספרים, כי אני מאמין ששינוי דפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות ושינוי הרגלים לניהול ההוצאות.

תוך כדי ההכרות התחלנו לגעת בהתנהגות הזו שקשה לה להגיד "לא" ולכן היא קונה יותר מידי גם כשהיא לא ממש צריכה וזה בדיוק אותה ההתנהלות אצלה בעבודה, הבעיה היתה שזה כל כך שאב אותה לתת עוד תפוקות והיא הרגישה שזה מפריע למשפחה, כי במקום להשקיע איפה שבאמת חשוב, היא השקיעה בעבודה ופחות ופחות בתא המשפחתי שלה.

באחד המפגשים היא הגיעה נסערת, שוב הזכירה את הלחץ בעבודה וזה משפיעה על הפנימי ועל המשפחה, אני הרגשתי שזה יותר ממה שהיא מספרת ושאלתי בעדינות אם זה הכל, כי כבר דיברנו על זה בעבר ונראה לי שיש עוד משהו. ואז נפתחה תיבת פנדורה, היא סיפרה לי שהיא בנתק מאבא שלה.

עכשיו הוא חולה ולא מרגיש טוב וזה נוגע בה. השיחה עברה לנושא אחר, עמוק יותר: היחסים עם אבא שלה.

מה שהפריע לה בו, זה התכונות שלו וההתנהגות שלו כלפיה עוד מאז שהיתה ילדה, קשה לה לסבול את עצמה כשהיא נזכרת מה הרגישה בעברה בעודה חוזרת היום על אותם הדברים בלי לשם לב להתנהגות. רק במבט לאחור היא מבינה למה כל כך קשה לה להתמודד איתו, הסיבות העמוקות שבגללם היא לא מסתדרת איתו. ולמדה מזה שהרבה מהתכונות שלה מול ילדיה הן למעשה, תכונות שלו. ואז הבינה שהיא דומה לו מאוד ולכן היא גם כועסת עליו, פגשה את עצמה בדמות האב ולא אהבה את זה. והכי מציק לה כשהיא מתנהגת באופן דומה לילדים שלה.

באותו יום מיד אחרי האימון היא פגשה את אבא שלה והם דיברו על המקורות של ההתנהגות והמניעים, הוא היה עולה חדש וכך היה מצופה ממנו להתנהג כדי להשתלב במדינה זרה ולשרוד את הקשיים, לא תמיד אנשים מתנהגים באופן מושלם במצבים מורכבים. היום כשהיא בוגרת ואמא בעצמה היא מסוגלת להבין את גודל האחריות שהיתה על כתפיו והיא מכילה אותו וסולחת לו על משקעי העבר. מאז כל ההתנהגות בינהם, היחס והגישה השתנו.

האימון כבר מזמן הסתיים, אבל היא התקשרה לספר לי שאבא שלה נפתר מאותה המחלה והודתה לי על הקשר שתוקן איתו בחודשים האחרונים לחייו, היא זכתה להבין את מקור ההתנהגות ובעקבות כך להבין את מהות הקשר בינהם, היתה לה הזדמנות נדירה לחזק ולעבד את הרגשות העמוקים שחוותה ולתרגם אותם למקום חיובי.

ועכשיו אחרי מותו, שזה קשה מנשוא, הוקל לה להתמודד עם הדרך בה עזב את העולם והם נפרדו בטוב.

לסיכום הסיפור המרגש שסיפר לי, עניתי לו : אתה נותן להם את ההבנה ביכולות של עצמם וזו האמונה הראשונה שהם היו צריכים כדי לאזור אומץ ולפרוץ.

נכון, הוא משיב. המתאמנים פורצים בעצמם אבל אני תומך בהם בכלים שלי, שהם הערכים שלי: בהבנה עמוקה של הרגש והחשש בשילוב עם רעיונות יצירתיים קלים ליישום עבורם.